להתאוורר ולגרש את החושך

אחרי כל הצגות חנוכה והפסטיגלים של הילדים, הרגשתי שגם לי מגיעה הצגת חנוכה, רק לא ידעתי מה לחפש.

אנחנו דואגות לרווחתם של הילדים, לבידור בימי החופש עם מסרים חינוכיים, אבל את עצמנו שוכחות. במקרה הטוב, הולכות לשיעור התעמלות ו/או לשיעור תורה. במקרה הפחות טוב, נכנסות כל יום מוקדם למיטה ומנסות להשלים את פערי העייפות הבלתי מציאותיים שהחורף משרה עלינו. הדלקות נרות עם המשפחות, הרבה סופגניות, ספינג' ולביבות מכל הסוגים, כמה פחי שמן לטיגון, וכאלו למאור וכמעט שבוע שהילדים בבית.

נכון שחנוכה הוא חג שדורש מאיתנו את המינימום (למרות שלשבת חצי שעה מול הנרות זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע). אבל אולי בגלל זה אנחנו לא תמיד דורשות את המקסימום. אולם אבא שבשמים לא מזניח את בנותיו, וכמו שאנחנו דואגות לילדינו הוא דואג לבנותיו.

* * *

ערב. אחרי הדלקת הנרות, אני משובללת על הספה עם כאב ראש אימתני וכל מה שאני רוצה זה רק להיכנס למיטה.

צלצול טלפון מחברה מאלץ אותי לצאת מהקיפאון.

"נו, את באה?" היא שואלת בעליזות שמגבירה את כאב הראש שלי.

"לאן?" אני מריצה בראשי את כל האופציות האפשריות ולא עולה לי כלום.

"להצגה המצחיקה הזאת שסיפרת לי עליה".

"אה"… אני נזכרת ששמעתי על ההצגה הזאת רבות וטובות ואפילו מכירה את השחקניות די מקרוב ובאמת רציתי ללכת לפרגן להם. זה ממש קרוב לבית והכרטיס עולה רק עשרה שקלים. אוף, אין לי ממש סיבה לסרב…. וזה לא שלא ניסיתי, אבל יש אנשים, כמו אותה חברה, שאי אפשר להגיד להם "לא". אז אספתי את עצמי איבר אחר איבר, התלבשתי בחמש מאות ושבע עשרה שכבות כדי לנסות לחמם את הקור הפנימי, וגררתי את עצמי להצגה.

מאמרים נוספים בנושא:

אני, הסיפור החדש

הגרסה הכי טובה שלכם

אני, כי זה הכי מקורי

אל תפחדו מהבוץ

לחיות עם סיסמאות

תעצרו את זה

אתם גדולים!

בבקשה, תאהבו את עצמכם

הוא לא יוצא להפסקת קפה

ככה אני מרגיש

שמחה להיות אני

האמת, שלא ציפיתי לכלום. אני לא כל כך מתחברת לסטנד-אפ ודי קשה להצחיק אותי. אבל הפעם זה היה אחרת.

"תאווררי" – של גל בידרמן וקרן אדלר, בבימויה של טלי ביק-קשת, זה לא סטנד-אפ, זאת הצגה איכותית. היא עוסקת ביחסים בין אימהות לבנותיהן שחזרו בתשובה. בדיוק מינימליסטי, תפאורה ותאורה חכמה, ואפילו במשחק בתלבושות שלהן, מצליחות גל וקרן לגעת בלב, לעורר הזדהות. אך בעיקר, ל'שפוך' את הקהל מצחוק.

מזמן לא צחקתי ככה…

והחכמה הכה נדירה היא, שזה במסגרת של יצירה איכותית ואמנותית. השחקניות המוכשרות ארגו סיטואציות כה מוכרות (גם למי שלא חזרה בתשובה), שאף אחת באולם המלא על גדותיו לא נשארה אדישה.

בתור יוצרת בעצמי, אני עוד יותר מעריכה את מה שהן עשו, במיוחד כשאני יודעת היטב כמה לא קל להרים יצירה איכותית, לקדם אותה וגם להצליח ולספק את הקהל. שאפו גדול לבנות!

ושאפו ענק לבורא עולם שנתן לי לתת לעצמי, לצחוק ולשחרר, להתחמם מבפנים, לגרש את החושך ולהתאוורר.

* * *

שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com