לחזור בזמן

לו רק יכולתי להחזיר את הגלגל אחורנית…

לו רק יכולתי לעצור את מחוגי הזמן מלכת ולחזור לאותו רגע חלומי וקסום שהיה וכבר איננו…

ללא ספק, זו המשאלה הדמיונית הכי גדולה שמכרסמת בכל אחד מאיתנו – להיכנס לאיזו מנהרת זמן, ללחוץ על כפתור ולחזור בזמן.

ככה, רק כדי לראות שוב את האהובים והיקרים שלנו שכבר אינם פה. לגעת ברגע קסום ומיוחד כמו נישואין, לידה, קבלת תעודה, סיום פרויקט, תחילת קשר חדש, קניית דירה… והרשימה עוד ארוכה.

ככה, רק כדי להגיע לנקודת זמן בעבר שהייתה וכבר איננה או שחלפה. בהווה היא לא נמצאת וחסרונה מאוד מורגש, ואנחנו במקום עמוק בתוכנו מנסים או רוצים להחיות אותה שוב.

העבר היה. אין. אם חושבים עליו, נזכרים בו – זה רק ממקום של זיכרון, דמיון מסוים שאי אפשר להעביר לכאן ולעכשיו. בטח לא להחיות אותו. וגם אם כן, זה לא מה שהיה. מה שהיה, נגמר. מכאן והלאה צריך לקום ולהמשיך הלאה. אי אפשר להחזיר את המציאות שהייתה לזו שקיימת ובה אנו נמצאים.

אבל המוח שלנו…. אוי המוח שלנו סופר מתוחכם, ובעזרת כנפי הדמיון והחושים, מנסה לעטוף את הרצון לשוב אל מה שהיה ולהעניק לנו את תחושה שכביכול אותה סיטואציה קורמת עור וגידים, ריחות עבר והרגשות שליוו אותה.

למה זה טוב? האם זה תורם לנו משהו? נכון, אפשר להתרפק וליהנות מכמה רגעי נוסטלגיה, אבל לחיות אותם? זו אשליה, ואשליות סופן להתפוצץ. זו דרכן.

מאמרים נוספים בנושא:

איך יהיה לנו יותר זמן?

זמן זה לא כסף

עניים בזמן, עשירים בלחץ

חבל על הזמן

זמן, זה כל העניין

משמעות הזמן ביהדות

חוסכים זמן?

מה שהעולם לא מגלה לכם
יש חיים אחרי הפרה
זזים כל הזמן

המסע ברכבת הזמן

כל זמן שהנר דולק

רגעים כאלה באים על מנת לשנות משהו, לקחת את כל העסק הנוסטלגי הזה ולמנף אותו לכאן ועכשיו, לבנות הווה טוב יותר עם פנים לעתיד. כי אם כבר נכנסתם למן מנהרת זמן שכזו, חפשו את הכפתור שיוביל אתכם קדימה ולא אחורה, עם ראייה עתידנית לבניית חיים טובים יותר, ולא לנוסטלגיה שלילית – לייחל שמה שהיה יחזור שוב.

אין צער וייסורים גדולים לאדם כמו אלה שבאים בגלל הרצון לחיות את העבר, למשל, עם זיכרונות הילדות בחברת ההורים, עם אותה תחושה מגנה ואוהבת, עם התמימות הקסומה והמתוקה שעם הזמן הפכה מחוספסת ומלאת קמטים.

אנחנו כאן, אבל לא אוהבים את תחושת ה'בגרות' הזו שבאה עם לא מעט תסכולים, מצבי רוח שונים, עצבות, ועייפות של לישון את החיים. כי מה יכול להיות יותר טוב מרעננות ונהנתנות תמימה של ילדים. דווקא את זה אנחנו רוצים ומבקשים להחיות. לכן המוח מתרפק על פעם.

החוויות מתורגמות בתוכנו לאחת משתי האפשרויות: תענוג או כאב. משהוא נעים וכייפי עושה לנו טוב בלב ובנשמה. זו הסיבה שתמיד נהיה עם הפנים לאחור, אליו, ונדרוש אותו. אולי גם בתת המודע, משם הוא ישדר לנו כל מיני תשדורות של געגועים ורצון לחזור לשם. אבל כאב? זה כבר סיפור אחר, אפילו שהוא אינו מודע, גם אם דוחקים אותו לבוידעם הכי פנימי שלנו, אף פעם לא נרצה לשלוף אותו משם, גם לא לרגע.

וזה טבעי שכל אדם בריא בנפשו יבקש את התענוג ולא הכאב. אצל רובנו, תקופת הילדות נחשבת כתקופה מלאת שמחת חיים, משחקים, צחוקים, ילדותיות – וכל אלה מאופיינים בחוסר אחריות של ילדים (להכין שיעורי בית כן, לשלם משכנתא לא). והביטחון גם הוא בא לידי ביטוי במלואו – אבא ואמא ממלאים את כל צורכי ילדיהם. כשנהיינו ילדים גדולים יותר, הביטחון כבר מופנה לבורא עולם. ואז, מתחילים הניסיונות.

"אסור להיות זקן" אומר רבי נחמן מברסלב, והוא לא התכוון לכך שהגוף לא יזדקן אלא הנפש, הנשמה הקטנה של הילד שבתוכנו שצריכה להתחדש כל פעם מחדש, להתמלא בשמחה ילדותית ורוח נעורים, כי לשם הכי קל להתחבר מבחינה מנטלית, זה מוביל לרווחה נפשית, לרצון לקום בבוקר ולהסתער על היום החדש שבפתח. אם עושים כך, היום נראה אחרת לגמרי. בעצם, החיים נראים אחרת לגמרי.

אי אפשר להחזיק את מחוגי השעון, הם ימשיכו עם או בלעדינו את עבודתם במרוצת הזמן. זאת עובדה.

קחו את ההווה בידיים, בשמחה כמו שהייתם ילדים אבל עכשיו קצת יותר גדולים, ומלאו אותו במציאות הנוכחית. ואם תבדקו אותה, אם תתבוננו עליה היטב תגלו שיש בה ים של דברים נפלאים. הכניסו תכנים עכשוויים, הגשימו חלום ישן (לא ממקום של נוסטלגיה, של סיפור שהיה ונגמר) והפכו אותו להווה חי ונושם. העצימו את מי שאתם כאן ועכשיו, ולכו עם זה קדימה.

כנסו למנהרת הזמן, לחצו על הכפתור והיפרדו לשלום מהעבר. כי זה דבר שתלוי בנו, אם נחליט לקחת את הנאמר במאמר זה ברצינות ולהתנתק – מהעבר, על מנת להתחבר – אל הווה, ובכיף לחלום על עתיד מלא חיים עם נוכחות מרשימה.

* * *

רוחמה אפרתי – B.A בפסיכולוגיה ותקשורת. -Master NLP קליני רפואי בטיפול לפחדים וחרדות, כאב, בעיות נפשיות ופיזיות, טראומות ועוד. מרצה בכירה. לפרטים 054-2176644 ruchama_ef@netvision.net.il