לישה יותר מכשיעור,אפיה בערב פסח ועוד

 

 

א. יש נוהגים ללוש עיסה יותר מהשיעור, באופן שיש במקום בני אדם שעסוקים בבצק, ומאחר ודעת מרן השולחן ערוך שאין להקל בזה על כן ראוי להקטין המדה. ואפשר להקל באופן ששני בני אדם ילושו העיסה ביד כל אחד מחצית המצה, וכל אחד לש פחות מכשיעור, ואחר כך יצרפוה ויחברוה, ויתנוה למכונה הנעשית לעריכה, ואחר העריכה מתחלקת לכמה אנשים לרדדה, ואין ביד אחד יותר מכשיעור. (יבי"א ב/כד)

 

 

 

 

ב. מצה שמורה שנעשית לשם מצווה, כדי לקיים בה בליל פסח מצוות אכילת מצה, נוהגים למצווה מן המובחר ללוש ולאפות אותה בערב פסח אחר שש שעות, שהוא זמן הקרבת הפסח, ומכל מקום אין זה מעכב המצווה, ולכן אם נאפית אפילו כמה ימים לפני הפסח יוצאים בה ידי חובה. (חזו"ע ב/קב)

ג. כשחל ערב פסח בשבת לשין אותה לכתחילה בערב שבת אחר שש שעות, ויש נוהגים לקרות ההלל בעת אפיית המצה לשם מצוה, ויזהרו מאד בעשיית המצה כמבואר בפוסקים. (שם)

 

 

 

 

ד. אף על פי שצריך להזהר מאד, כל מה שאפשר, בשהייה של רגע או רגעים אחדים בעיסת המצה לפני הכנסתה לתנור, מכל מקום כשאי אפשר אחרת, שצריכים לשהות לפני הכנסת הבצק לתנור, (מחמת שידי האופה מלאות עבודה, או שהתנור מלא ומוכרחים לשהות משהו), המקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו. וכן מה ששוהים לצורך בין העריכה לרידוד הככרות, שפיר דמי, ולא החמיר מרן בשהיית משהו, אלא כשרואים בחוש שהעיסה חמה, שאז יש לחוש פן תחמיץ, הא לאו הכי לא. (יבי"א ב/כד)

ה. יש להזהיר את העוסקים במלאכת הלישה, שלא יתקרבו יותר מדאי לתנור, ולא יעמדו תחת החמה. ולכן אם אופים בחצר, יש לפרוס סדין מעל המקום שבו לשין את העיסה.

ו. מעיקר הדין מותר ליתן לקטן ליצוק מים על הקמח של מצה שמורה בשעת הלישה, כיון שהלישה עצמה נעשית ע"י ישראל גדול. וכן המנהג. (יבי"א ז/מו)

ז. נער שהגיע לבר מצוה, שמלאו לו י"ג שנים ויום אחד, מותר לו ללוש ולאפות מצת מצוה, שיש לסמוך על החזקה שהביא סימנים, ודינו כגדול לענין זה, ואף לכתחילה יכול לעשות כן. (יבי"א ז/מו אות ב’)

 

 

 

 

ח. יש מקומות שנוהגין שהגויים לשין ואופין המצות למצת מצוה, וישראל עומד על גביהם, ויש לנוהגים כן על מה שיסמוכו. ומכל מקום יש להחמיר היכא דאפשר, שאת מלאכת הלישה יעשה לשם מצת מצוה, דוקא ישראל. והדבר ברור שיש מצוה רבה להתאמץ ולבוא אחר כלות המלאכה באפיית המצות, (כשבוע לפני הפסח), ולעשות בעצמם מעשה המצוה, הלישה והעריכה, ואם אפשר גם האפייה. (יבי"א ח"ב סי’ כד אות י"ב)

ט. נכון להזהר שלא לתת ממצת מצוה שבירכו עליה בליל פסח לגוי, לחיבוב מצוה. (חזו"ע ב/צו)

י. יש אומרים שאין לאפות מצה שמורה בתנור חשמלי, אלא אם כן מתקין לו לחצן באופן שלחיצת הרגל היא המפעילה את החשמל בכל רגע. ויש אומרים שאין צריך להקפיד בזה, ודי במה שמדליק את התנור החשמלי, אף שהחשמל זורם מאליו ויתכן שהוא מתחדש בכל רגע בלי פעולה של ידי אדם.

יא. יש אומרים שאין לאפות מצה בתנור מיקרו גל, מכיון שאין שם חום של אש, יש לחוש שהעיסה תחמיץ.

 

 

 

 

יב. עוגות של "מצה עשירה" הנעשות מקמח כשר לפסח עם מי פירות ויין בלבד, הספרדים נוהגים בהם היתר בפסח, וצריך החנווני המוכרם להודיע לקונים האשכנזים, שעוגות אלה נילושו במי פירות, וכשרים לדעתם רק לזקן וחולה ולילדים. ואם החנווני תלה מודעה בענין, מותר למכור לאשכנזים מצה עשירה. (יחו"ד א/י)

 

 

 

 

יג. בעלי מכולת המספקים מוצרי מזון כשרים לפסח, צריכים להקפיד שכל המצרכים יהיו שמורים במקומות מיוחדים (בחנות), לבל יפול עליהם אבק קמח, או פירורי חמץ, ומכל שכן שעליהם להזהר לבל ישתמשו באותה כף שרגילים להשתמש בה בכל ימות השנה לקמח וכדומה. וכן הקונים מצרכי מזון לפסח יזהרו להניחם במקומות מיוחדים, ובפרט כשיש בבית ילדים ההולכים עם לחם בידם, ויש לחוש פן יפלו מפירורי החמץ למצרכי המזון של פסח, ובשעה שעקרת הבית עסוקה בניקוי האורז לצורך הפסח (לבל ימצא בו חטה), והילדים באים על ידה, ופתם בידם, והחמץ עלול ליפול לאורז, וידוע שחמץ בפסח אוסר במשהו. (חזו"ע ב/נב)

יד. אין לקנות מצרכי מזון לפסח מאדם שמוכר בחנותו דברים האסורים, כגון קופסאות שימורים של בשר או נקניק טרפה, או גבינות של גויים וכיוצא, כי אין לו נאמנות על כשרות המצרכים לפסח. אבל מותר לקנות ממנו קופסאות שימורים וכדומה, עם הכשר כדת. (חזו"ע ב/נב)

טו. פירות יבשים כגון צימוקים, שזיפים, גרוגרות, משמשים, וכיוצא בזה, האשכנזים נוהגים בהם איסור, ומתירים לצורך חולה שאין בו סכנה. אבל מנהג הספרדים להקל, ובלבד שלא תהיה תערובת קמח בתאנים מיובשים. (חזו"ע ב/סו)

טז. יש להזהר שלא לקנות בפסח בוטנים וגרעינים קלויים הנמכרים בשוק, אם אין עליהם השגחה מרבנות מוסמכת ומוכרת, מפני שמערבים קמח במלח שעליהם. (חזו"ע ב/סו)

יז. המלח הדק כשר לפסח, ובלבד שהשק יהיה נקי מכל חשש קמח וכיוצא בזה. (שם)

יח. הסוכר מותר בפסח, ומי שנהג שלא לאכול סוכר בפסח, אם עשה כן מפני שהיה סבור שהוא מן הדין, רשאי לבטל מנהגו בלי התרה. ואם נהג כן משום חומרא וסייג, ורוצה עתה לחזור בו ממנהגו, יעשה התרה על מנהגו. ויתחרט על שלא אמר בלי נדר בשעת קבלת מנהגו. ואם רצונו דוקא להמשיך להחמיר יש על כל פנים עצה להקל ע"י שירתיח הסוכר במים, קודם פסח, ויסנן אותו היטב, ואז הוא כשר לכל הדעות. (חזו"ע ב/סד)

יט. התה והקפה מותר לשתותם בפסח, ויש להזהר לקנותם אצל אדם ירא שמים שנזהר להכשיר הריחים ולנקותם היטב. (חזו"ע ב/סו)