למי אין בחירה?

קל או קשה?

כיצד ייתכן שאותו הדבר יהיה הקל ביותר בעולם וגם הקשה ביותר בעולם? זה פשוט מאוד. אם אתה יודע מה עליך לעשות, זה יכול להיות הדבר הקל ביותר בעולם; אבל אם אתה לא יודע מה עליך לעשות זה יכול להיות בלתי אפשרי.

בשבוע שעבר כתבתי כאן שהקב"ה לא בא בטענה כלפי אחינו שאינם שומרים תורה ומצוות כי אינם להם דעת ואינם יודעים להבדיל בין טוב לרע ולכן נקראים תינוקות שנִשְׁבּוּ. ונשאלת השאלה, והרי ישנה בחירה חופשית ורבי נחמן בעצמו כותב ש"הבחירה היא כפשוטו, אם רוצה עושה ואם אינו רוצה אינו עושה". על פי זה לכאורה ישנה בחירה מלאה לכל אחד בעולם הזה, ואם כן אפשר לבוא בטענות לכל אדם.

ידיעה מולידה רצון

והתשובה על כך פשוטה מאוד, ויש בה מסר הנוגע לכל אדם: מתי יש לך בחירה? כשאתה יודע בבירור מה לעשות, ועליך רק להוריד את הידיעה לרמת הביצוע. במצב כזה יש לך בחירה חופשית מלאה. וגם אם זה לא תמיד קל – תמיד יש לך דרך וכלים להוציא את מה שאתה רוצה לפועל על ידי עבודת הרצון כמו שכתבתי בספר "אור חדש".

אבל אם אתה לא יודע בכלל מה עליך לעשות, אז אתה גם לא יודע מה לרצות, ואם אתה לא יודע מה לרצות, אין סיכוי שתצליח לבחור נכון, כי הגדרת הבחירה לפי רבי נחמן היא "מה שרוצה עושה", ואם אין רצון – בחירה מנלן?

לכן אומר רבי נחמן שכל עבודת ה' מתחילה מיישוב הדעת, כי כשאתה מגדיר לעצמך בדעת ברורה מה עליך לעשות – רק אז הרצון שלך ברור וממילא הבחירה שלך נכונה, ועל ידי תפילות וכיסופין תמיד תוכל להוציא את הרצון אל הפועל.

על פי זה ברור שאלה שהם בגדר תינוקות שנשבו שלא יודעים מה נכון לעשות וממילא לא שייך לדבר אצלם על רצון – אין להם בחירה על מעשיהם.

שומרים על ההנחיות על פי התורה

וזה נוגע לכל תחום בחיים. וגם בעניין הבוער לכולנו של ההתמודדות הנכונה עם נגיף הקורונה, הבעיה הגדולה של כולם היא שהם לא יודעים היכן האמת ומה עליהם לעשות. בכל יום ויום יוצאות הנחיות חדשות והדרכות חדשות הן מהממשלה והן מגורמים שונים, והציבור המבולבל נחשף לדעות ולסברות שמבלבלות אותו עוד יותר, שבחלקן הגדול גם הפוכות מן האמת.

וזה נכון שצריכים לשמוע להוראות ולכללים, כגון לשים מסכה, וכן לשאר ההנחיות מדין "ונשמרתם". אבל צריכים לעשות את זה רק על פי התורה. לדוגמה: אנשים רואים יהודי בלי מסכה ומתחילים לצעוק עליו "רוצח". והם עוד מרגישים שהם עושים בזה מצווה גדולה ומצילים את עם ישראל מהנגיף.

אבל איפה השכל הישר? איפה היהדות? איפה הכף זכות? אולי יש לו אסטמה? אולי יש לו פטור? אולי הוא כבר מחוסן ויש לו נוגדנים? וגם אם אתה רוצה להעיר – איפה הנועם והנחת? ככה מעירים ומוכיחים? מקרא מפורש אומר "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא".

שבת קביעא וקיימא

וכל שכן לא לחלל שבת ח"ו. שמעתי שיש אומרים שמי שרואה הפרה של הנחיות הקורונה כגון מניין שיש בו יותר מתפללים מהמספר שעליו הוחלט – חייב להתקשר למשטרה ואפילו בשבת ר"ל. איך אפשר לסבול עיוות שכזה? נכון שחשוב לשמור על ההנחיות, אבל איך הגעתם מזה לחילול שבת ולהיות מוֹסֵר ר"ל?

אם זה פיקוח נפש, אז למה אנשים נוסעים בתחבורה ציבורית בלי הרחקות וכמעט בלי הגבלות וכל שכן בהפגנות, ורק כשזה מגיע למניין בחצר עם ריחוק גדול – עכשיו  נזכרים לספור אנשים ולחלל שבת ר"ל?!

צריכים לדעת שהתורה לא תשתנה בשום זמן ולא בגלל שום נגיף או הנחיה חדשה. לכן צריכים לשמור על הכללים, אבל כשזה מגיע לעניינים הנוגעים למצוות או לבין אדם לחברו צריכים לשקול את הדברים אך ורק לאור ההלכה ודעת תורה מוסמכת.

הדעות המשובשות האלה הן דוגמא לחוסר ידע והבנה שגורם לחוסר הבנה מה צריכים לעשות וממילא לחוסר יכולת לבחור ולעשות את הדבר הנכון.

כל אלה שמגיעים לדעות הללו – מנותקים לגמרי מהאמונה. לדעתם הנבוכה הקב"ה כביכול עזב את המושכות ומסר את הנהגת העולם ביד הנגיף והוא השולט בעולם, הוא לבדו המחיה והממית רחמנא ליצלן מהדעות המשובשות הללו. מנתקים את המציאות מהבורא וממילא גם מהתורה.

המתווה של האריז"ל

אם רוצים לפעול נכון צריכים קודם כול ליישר את המוח והמחשבה בדרך האמונה ועל פי זה נבין מהי חובת השעה.

מה האמונה אומרת? האר"י ז"ל אומר שמי שמאמין בה' ובוטח בו שום מגפה לא שולטת עליו. למה? כי כשאתה בוטח במשהו זולת ה' – ה' מוסר אותך בידו. יוצא שאם אתה עושה מציאות ממשהו בעולם זולת ה' – אז אותה מציאות דמיונית באמת שולטת עליך; אבל אם אתה חי את ה"אין עוד מלבדו" – שום כוח לא יכול לשלוט עליך, כמובא גם בסגולה הידועה בשם ר' חיים מוולוז'ין שהסגולה והשמירה הגדולות ביותר הן לקבוע בלבו שאין עוד מלבדו ואין שום שליטה לשום כוח שבעולם.

על פי זה, ההשתדלות הגדולה ביותר כדי להינצל באמת מהקורונה היא להשקיע את המוח ואת הלב באמונה ובביטחון. אם אתה עושה את כל ה"מסביב" ולא עושה את ההשתדלות העיקרית הזאת – אין לך שום שמירה ושום הגנה. איזו טפשות זו להשקיע בהשתדלות הגשמית שהיא רק חובת השתדלות ולא בהשתדלות הרוחנית שהיא הגורם העיקרי והסיבה השורשית ורק היא יכול לפתור את הבעיה מהשורש.

אמונה מחסנת ומרפאת

אם אתה לא מטפל בשורש ומתחזק באמונה, אז אתה מסור בידי הנגיף ר"ל וכל ההשתדלויות והמסכות וההגנות לא יעזרו לך, כמו ששמענו על אנשים רבים שנפגעו מהנגיף למרות שנשמרו מאוד, ואנשים רבים שלא נדבקו גם אם היו במגע עם חולים מאומתים. כי אין טבע, יש רק ה'.

נכון שגם לפי האמונה צריכים להשתדל ולהיזהר בגשמיות – אבל לא להשתגע ולא להילחץ ובוודאי לא לתלות את הרפואה והשמירה בהשתדלות. עושים מה שצריך בלי התלהבות ובלי להכניס את הלב והמוח לדבר. את המוח והלב צריכים להכניס אך ורק לאמונה ולביטחון בה'.

לסיכום ידיעה נכונה נותנת לאדם כוח ולבחור נכון. אם אתה לא חי את האמונה, לא פלא שאתה מבולבל ושאין לך כוח לעשות את הפעולות הנכונות, ואתה אולי עוד עושה פעולות בעייתיות או שאתה חי בחרדה ובלחץ שרק פוגעים עוד יותר בבריאותך.

אבל אם אתה חי את האמונה ברור לך שההשתדלות העיקרית שלך בזמן הזה היא רק ללמוד אמונה, אמונה שתרגיע אותך, שתשמח אותך, שתרפא לך את הגוף והנפש, שתחזק לך את המערכת החיסונית, שתעניק ביטחון ובריאות למשפחה שלך לא רק בימי הקורונה אלא לכל החיים.

וכמובן מי שיש לו טיפת אמונה יודע שאמונה זו תפילה, וממילא תבין שחובת השעה היא להרבות בתפילה על כל עם ישראל שה' ישמור עליהם מהנגיף, שה' יעורר אותם לתשובה ברחמים וירפא את כולם בגוף ובנפש.