למענם
צריך לנהוג בזהירות בילדים של אלוקים. כן, גם באלה המבוגרים, ההורים שלנו שהופכים לא פעם לסיעודיים. יהודית חנן עם כמה עצות וטיפים לרגעים שהכל למענם.
אין דבר קשה יותר מלהתמודד עם הורים סיעודיים. זה יכול להוציא מאדם את הטוב ביותר. והגרוע ביותר.
כשהנושאים האלה עולים על פני השטח, כשההורים מתבגרים והופכים לסיעודיים, כל העסק הופך לשדה מוקשים רגשי עבור הילדים, אם חסרה להם בגרות ואמונה. בהתאם לאינטנסיביות הרגשות המלווים את הפרק הזה בחיים, כבוד הדדי ואחדות הם המפתחות לשמירת התא המשפחתי.
כשהורה פתאום חולה, מתעורר הצורך לשינויים לוגיסטיים, ארגון כלכלי מחודש ודרישות מהמשפחה – בזמן ובאנרגיות.
וזה רק השלב הראשון. בהמשך יש את העניינים הרגישים, ה'קוצניים' האלה שיכולים לצוץ בגלל: מי יודע מה אמא/אבא ירצו, מי יטפל עכשיו בעניינים הכספיים שלהם, ומי יבשר להם שמרגע זה ואילך יהיו דברים שהם לא יכולים לעשות, כמו לנהוג וכן הלאה.
לרוב, יהיה מבוגר אחד במשפחה, אחד האחים או האחיות, שרוב הנטל ייפול עליו. מן הסתם יהיו אלה הבן או הבת שגרים קרוב או עם ההורים, או שעובד/ת במשרה חלקית. אפשר להתמודד עם זה בצורה יותר מכובדת – עם קבוצת תמיכה או תמיכה כלכלית משאר האחים/אחיות, או חלוקה שווה בין כולם. אבל כשהאחריות והטיפול נופלים רק על בן משפחה אחד, זה קודם כל יהיה מאוד לא הוגן. ודבר נוסף, זה יכול לעורר התנגדות מצד אותו בן/בת משפחה ולהעלות באוב רגשות שליליים שהיו נעולים אי שם במרתף שנים רבות. לפעמים כל הגיהינום מתפרץ החוצה. לכן חשוב מאוד להבין שלכבד את ההורה המתבגר זו מצווה מהתורה, שכוללת גם את מניעת הסבל והצער מהם מלשמוע או לראות את הילדים שלהם רבים "בגללם".
במשך שנים, ניהלתי קבוצת תמיכה לילדים של הורים עם דמנציה ושמעתי על מצבים בהם הילדים הגיעו ביחד והתמודדו עם הכאב, ובמצבים אחרים ההיפך קרה.
זה מצער מאוד, ואפילו מלחיץ במידה מסוימת, לראות את הנסיגה שההורים חווים, אלה שפעם טיפלו בנו וזה הרגיש לנו מאוד טבעי, אבל עכשיו זה מאוד לא נוח ומפחיד לשנות את התפקידים. אף אחד מאיתנו לא רוצה לראות את ההורים שלו מתבגרים כך – נשכחים ולא מסוגלים לבצע פעולות יומיומיות. לכן, בנוסף לכל האתגרים המעשיים, ישנם רגשות חזקים שצריך להתמודד איתם בעזרתו של הבורא בצורה חיובית.
מאמרים נוספים בנושא:
משפחות בהן יש תקשורת טובה וחיבור בריא במשך שנים, יתמודדו עם ניסיון כזה בצורה טובה יותר, בלי פיצוצים או דרמות ברקע. אנשים שחווים קשר טוב עם בורא עולם מקבלים הזדמנות נפלאה להיחשף לשינויי רכבת ההרים עמוסת החרדות והדאגות שחווים בדרך כלל. תפילה אישית מספקת את המפלט הטוב ביותר לסבל הפנימי ומהווה בתקופה זו חוף מבטחים. בשיחה מתוקה זו אנחנו צריכים לבקש מהבורא עזרה והדרכה בכל צעד בדרך. זה בלתי אפשרי לקבל החלטות חשובות והרות גורל כשאדם מותש ועצבני.
תפילה שתיאמר מעומק הלב לקבלה וסבלנות – תעשה את ההבדל בכל ניסיון הכי גדול שיהיה, והורים סיעודיים הוא אחד הגדולים.
האם ההורים שלנו לא ראויים לילדים מאוחדים שיעזרו להם לעבור את השלב האחרון במסע החיים שלהם? האם אנחנו לא חייבים את זה לעצמנו – להיות מסוגלים להסתכל עם מבט לאחור בצורה מכובדת, לראות שפעלנו בצורה הגיונית ומתואמת כשצונמי משפחתי פקד אותנו?
הדבר היחיד שרוב ההורים רוצים יותר מכל הוא לראות את האחדות בין הילדים שלהם. זה ללא ספק הזמן הגרוע ביותר להעלות קנאות ישנות, ריבים וכל מה שדחפנו לבוידעם עם השנים. תחרות והשוואות של מי עושה מה ומי אכפתי יותר – יכולים להפוך להזדמנות מיוחדת של הבעת אהבה במקום תקרית משפחתית מזעזעת שעלולה להימשך שנים, ואפילו דורות.
אם יש עניינים כלכליים שצריך להוציא החוצה והופכים לפצצה מתקתקת, אני ממליצה בחום לקבל ייעוץ מאיש מקצוע שיעניק חוות דעת נוספת.
וזכרו תמיד, שהקב"ה רואה את ההורה המתבגר שלכם. לא משנה כמה הוא מבוגר, הוא תמיד יהיה הילד שלו.
"ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול, אני עשיתי ואני אשא, ואני אסבול ואמלט" (ישעיה מ"ו, ד).
נהגו בזהירות עם הילדים של אלוקים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור