לפני מי אתה עומד?

 

 

ידוע מאמר רז"ל בפרקי אבות, שצריך האדם לדעת שעל כורחו הוא חי ועל כורחו ימות ועל כורחו יתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.

 

וכן אמרו רבותינו שהעולם הזה דומה לבית המשתה – חטוף ואכול מצוות כפי יכולתך.

 

ועוד אמרו הם ז"ל, שהעולם הזה הוא הפרוזדור בדרך לטרקלין , שצריכים אנו להכין עצמינו בפרוזדור לקראת העיקר – שהוא הטרקלין. והדברים מוכרים ומפורסמים מאוד, ואין אחד שלא שמע אותם בזמן זה או אחר.

 

 

אומנם אנו רואים כמה קשה לחיות על פי האמת, ובאיזו מלחמה אנו נמצאים כדי לחיות באמת, וזאת מפני שאנו נמצאים בעולם השקר, וכל עניינו של העולם הזה הוא להוות מסך והסתרה לאמת, כמו שכתב שלמה המלך: "וגם את העלם נתן בליבם…" ואת המילה ‘עולם’ כתב בכתיב חסר ‘עלם’, לרמז שעניינו של העולם הזה הוא להעלים ולהסתיר את האמת.

 

כאשר האדם מתעורר להסתכל על תכליתו האמיתית ורוצה לכנוס בדרכי הבורא ועבודתו, הרי הוא נמצא במלחמה גדולה וממושכת, וצריך הרבה חיזוק שלא להתעייף ולפרוש מהמערכה. את החיזוק הזה רצו רבותינו לתת לנו במילים ‘על כורחך’ שבמשנה בפרקי אבות, היינו ‘על כורחך אתה חי’ וכו’.

 

כי זה דבר ידוע, כאשר האדם מוכרח לעשות דבר מסויים הרי הוא מקבל כוחות אחרים וגדולים הרבה יותר מאשר הוא יכול להתחמק או לוותר על אותו הדבר. כמו שכל אחד מכיר את עצמו, בזמן הוא נמצא "עם הגב לקיר" הוא מקבל כוחות ונלחם על חייו בכל כוחו. וכאשר האדם מבין ושם על ליבו את העובדה, שעל כורחו הוא חי, עם כל המשתמע מכך, כלומר – הקשיים וההתמודדות שצריך לעבור בחייו, כגון: קשיי פרנסה, קשיים בשלום בית, קשיים בחינוך ילדיו, קשיים עם עצמו ומידותיו, אכזבות וכשלונות וכדומה, וכן הוא מבין שעל כורחו ימות ואין לו שום קביעות בעולם הזה שבשבילה הוא צריך לשעבד עצמו לרדיפה אחר קניינים ומעמד וכבוד וכו’, והעיקר- כאשר הוא מבין ושם על ליבו, שעל כורחו הוא עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה על מעשיו ועל קיום תורתו ומצוותיו, הדבר הזה מחזק אותו מאוד מאוד, ונותן לו כח להתמודד עם קשיי החיים, ולהשתדל ולחטוף את מה שצריך לחטוף בעולם הזה, היינו תורה ומצוות.

 

כוונתם של רבותינו היתה, לנחם ולחזק אותנו ולומר לנו כך: "בני ישראל היקרים, אנחנו יודעים ומבינים את הקושי שלכם לעסוק בתורה בעולם שכולו התנגדות לכך, בעולם שכל מהותו היא היפך התורה, ואנו מבינים שכאשר הפרנסה דחוקה קשה להתרכז בלעשות רצון הבורא בלב טהור וזך, ואנו יודעים שעל כל מצווה שתרצו לעשות נכונות לכם מניעות והתגברויות כאלה ואחרות, ושכל החיים שלכם כיהודים בעולם הזה הם מסירות נפש ומלחמה גדולה. אבל תדעו, שאין שום ברירה, כי כך גזר הבורא ודווקא כך הוא רצונו, שבצורה הזאת ובקושי הזה תעבדו אותו ותקיימו מצוותיו".

 

זו נחת הרוח של הקב"ה, כאשר יהודי מתחזק ומתגבר מתוך החושך והגשמיות של העולם, ומתוך שפע הטירדות והצרכים של הגוף, לעשות איזו מצווה או לשבת וללמוד תורה. וזו כוונתם של רבותינו הקדושים במילים ‘על כורחך אתה חי’, היינו שלא נצפה לחיים קלים, כי אין דבר כזה. ושלא נהיה שבורים מכך שלא הולך לנו הכל חלק, כי זאת המציאות, וזה נורמלי לגמרי שלא הולך לאדם בחיים תמיד כרצונו.

 

ועוד אמרו ‘על כורחך תמות’ ואין אתה צריך לדאוג כל כך מחוסר הצלחתך בענייני העולם הזה או מקשיי הפרנסה שלך, כי הכל יחלוף ויגמר באיזשהו שלב (אחרי 120 שנה בעז"ה), ואז זה כבר לא ישנה בכלל אם היה לך פרנסה או לא, או אם הצלחת בעולם הזה או לא. ועיקר החיזוק הוא – ‘על כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון וכו’..’

 

כלומר, שתדע שכאשר תבוא לפני בית דין של מעלה, לא ישאלו אותך האם הצלחת להסתדר עם דירה או להשיג משרה חשובה ומעמד, אלא יבקשו דין וחשבון על המאמצים שלך לעסוק בתכלית ולחטוף כמה שיותר תורה ומצוות ומעשים טובים, ותשובה ותפילה וכו’. והחיזוק הגדול בזה הוא, שכנגד הדרישות הרבות שהעולם הזה דורש ממך ודוחק אותך להתייגע ולרדוף אחר הפרנסה והמעמד ולמצוא חן בעיני כולם – כנגד זה יש את הדרישה של ה’ יתברך, שתראה לעשות רצונו, ללמוד תורה, לעשות מצוות, ולהשתדל להתקרב אליו יתברך.

 

נמצא, שבידיעה זו אנו מקבלים כח לעשות רצונו יתברך, כי כאשר באים עלינו הדרישות של העולם הזה וטירדותיו ותובעים מאיתנו להתייחס רק אליהם, דהיינו כשדורשים מאיתנו כביכול דין וחשבון על הרצינות וההשתדלות שלנו בענייני הפרנסה והכבוד, אנו נזכרים שאין אנו חייבים להם בעצם את הדין וחשבון, אלא את הדין והחשבון אנו עתידים ליתן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה על עסק תורתו ומצוותיו.

 

כל זה נותן גם כח גדול לאדם כנגד כל ההשפעות של אנשי העולם, שרובם ככולם רחוקים מאוד מהתכלית לצערינו, והם יוצרים לחץ חברתי על האדם שיחיה לפי דפוסי החיים שלדעתם הם הנכונים. אם אדם יודע שלא להם הוא צריך לתת דין וחשבון על חייו, אלא אך ורק לקב"ה, דבר זה נותן לו כח גדול כנגדם.

 

בעניין זה מסופר על רבי נתן, שכאשר התקרב לרבי נחמן ונתלהב ליבו מאוד לעבודת הבורא, ובני ביתו לחצו עליו מאוד בענייני הפרנסה עד ששלחו אליו לבית המדרש את גיסו, שהיה צדיק ולמדן, שישכנע אותו להתעסק יותר בפרנסת ביתו, וכמובן שהיו לו טיעונים חזקים מאוד על פי התורה, כי היה תלמיד חכם כאמור. לבסוף נסתתמו טענותיו של רבי נתן, ואז אמר לו רבי נתן: "אתה צודק בכל מה שאמרת, אבל מה אעשה ובסוף אהיה חייב לשכב ‘עם הרגלים אל הדלת’ (פירושו שסוף כל סוף ימות)". והלך ממנו גיסו.

 

לאחר הדברים האלה חלה גיסו במחלה קשה שממנה נפטר, ולפני מותו כתב לרבי נתן: "כמה צדקת בדבריך, שעתה אני מבין דבריך היטב, ואני מקנא בך". היינו שעכשיו שהבין היטב את המציאות האמיתית וראה את מותו קרב ובא, הבין היטב איך צריך לחיות באמת, וקינא ברבי נתן שזכה להבין את זה כבר בחייו – לחיות על פי האמת.

 

השם- יתברך יזכנו לזכור היטב את התכלית, ולדעת למי אנו חייבים באמת לתת את הדין וחשבון, שעל ידי זה נתחזק ללכת בדרכי הבורא תמיד ולזכות לכל הטוב בזה ובבא, ולא נתבלבל מכל המאורעות העוברים עלינו, ורק נהיה בשמחה תמיד בלי הפסק. אמן כן יהי רצון.