לרקוד בין קודש לחול
איך אתם עם ריקודים? לא סתם, אלא כאלה שסוחפים אתכם מצד אחד של הבמה לצידה השני וחזרה? שרון רוטר רוקדת את הריקוד המעייף בין קודש לחול ומנסה לתמרן עם מה שבאמצע.
אני מודה שיש לי יחסים מורכבים עם הרצון להתקדש.
מצד אחד, זאת הסיבה בהא הידיעה שחזרתי בתשובה, כי קסמה לי האפשרות להכניס קדושה בכל דבר בחיינו, אפילו בארצי ביותר. החיבורים בין הקודש לחול מרגשים אותי עד היום. ההבנה שיש תכלית, שיש תקווה, שעוד נזכה לחיות במעין עולם הבא אבל כבר בעולם הזה – אני מייחלת לכך בכל מאודי.
ומהצד השני, לפעמים יש לי קטנות מוחין כזו שאני מרגישה שאני ממש דוחה את הקדושה, שיש לי רצון עדיין לחיות את הבלי העולם הזה ולהתפלש בהם בלי הפרעה. תנו לי לראות עוד סידרה טיפשית שמדברת על כלום, תנו לי לקרוא ספרות זולה ולהתענג מתענוגי העולם בלי לעשות חשבון.
הריקוד בין שני המצבים הללו מעייף. האחד הוא האמת לאמיתה, אבל הוא דורש התמסרות וויתור, והשני הוא השקר בתפארתו ואינו דורש הרבה, אבל הוא ריק וטיפשי ובסופו של דבר גם מרוקן.
הרגע יצאנו מחג קדוש ונפלא – חג שבו יצאנו ממצרים לגאולה השלמה שלנו, ועכשיו אנחנו צריכים לחזור לחיים, להתעסק בהפרדות, בבירורים ולהתאמץ למצוא קדושה בחול.
מאמרים נוספים בנושא:
בורא עולם מבקש מאיתנו בפרשת קדושים להתקדש כל רגע. לזכור אותו ואת קדושתו ולשאוף להידמות לו בכך. ויש בכך לא מעט אתגרים. הראשון הוא עניין הזיכרון. מודה, שאצלי הוא כבר לא עובד כל כך טוב במיוחד כשצריך לזכור שלילד יש חוג, ולגדולה יש תור אצל הרופא שיניים, לקטן יש יומולדת של חבר מהגן ויש גם הצגה לילדים במושב…ועוד לא מנינו את המשימות בשוטף, העבודה, הכביסות ולעשות את הקניות של אחרי פסח… ובתוך העומס הזה אני גם צריכה להזכיר לעצמי להידמות לקב"ה ולקדש את החיים.
קשה? לפעמים כמעט בלתי אפשרי…
לפעמים זה נראה בלתי אפשרי, אבל הבמה קוראת לנו לרקוד את המחול הבלתי פוסק של בין קודש לחול…
האתגר השני נוצר כשאני כבר זוכרת להידמות לבורא עולם, אבל שוכחת ברגע מסוים שהקרדיט הוא שלו, ואז גונבת לעצמי את ההצלחות שלו. הטפיחה על השכם של "כל הכבוד שרון, הצלחת, יפה מאוד, את אלופה" עלולה להוביל לתחושת "כוחי ועוצם ידי" שמפילה אותי שוב לשכחה והרחקה ממנו.
אוף, כמה זה מסובך לנוע בין הקודש לחול בעולם שלנו, כמה החבל דק וכמה תשומת לב וריכוז נדרשים כדי להבחין באמת, להכיר ולפעול נכון.
אני מודה שאם הייתי חיה בחברה חרדית אולי זה היה קל יותר. לפחות, בחברה הזו הקדושה מוצהרת כמטרה ומקבלת את המקום ראשון (או לפחות הכוונה והרצון לקדושה). אבל אני עוד חיה בכל העולמות, אולי כי אני חוזרת בתשובה שלא באמת יכולה ורוצה להתכחש לעברי ולכל מה שספגתי בילדותי ונעוריי, כי זה חלק בלתי נפרד ממי שאני.
החיבורים הללו בין הקודש לחול מעניינים ומעסיקים אותי שוב ושוב. איך לקחת את ההשפעות של התרבות ההיא ולעגן אותם ביצירה קדושה עובדת השם. איך לנוע בעדינות בחיבורים ועל הדרך לאגד ולחבר את החברה הישראלית כולה.
כי בסופו של דבר, גם אם אתה לא מאמין ושומר מצוות, כולם אוהבים להכניס קצת משמעות בחיים, והעלאה זו של החומר לרמה של רוח מענגת את כולם. כי כולנו, אבל כולנו, רוצים להרגיש את המשמעות גם בדברים הכי טריוויאליים, גם אם מדובר בסידור הבית או בסידור הנשמה…
* * *
שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור