לשבור את הלבנים

יכולת הריכוז וההתמקדות במטרה וביעד הסופי הן מיומנויות שיהוו את מכת המחץ שלנו מול ערימת הלבנים בחיים שלנו, מכה שאפילו שוברי לבנים אלופים יתרשמו ממנה.

2 דק' קריאה

הרב אליעזר רפאל ברוידא

פורסם בתאריך 05.04.21

יכולת הריכוז וההתמקדות במטרה
וביעד הסופי הן מיומנויות שיהוו
את מכת המחץ שלנו מול ערימת
הלבנים בחיים שלנו, מכה שאפילו
שוברי לבנים אלופים יתרשמו ממנה.
 
 
חשבתם פעם איך אדם קטן-קומה, לוחם קראטה קוריאני יכול לשבור ערימת לבנים? החבר שלנו קים וונג, כשהוא ניגש למלאכת שבירת הלבנים הוא כל כך מרוכז וממוקד במטרה שמונחת לפניו. כל הכוחות שלו מופנים לפעולה שהוא עומד לבצע, דבר שהופך את הכוחות האלה לעצומים ואדירים. שום דבר לא נמצא במוח שלו, רק המטרה, האופטימיות והיעד. שנים שהוא מתאמן להשיג את המיומנות הזו. ולא, זה ממש לא קרה בעקבות צפיות בסרטים ביוטיוב…
 
אם תכניסו את הידיים של קים וונג למכונת רנטגן תגלו שהעצמות שלו גדולות ודחוסות יותר מהרגיל. ככה זה, תוצאות אימונים של שנה אחרי שנה, יום אחרי יום. אתם מתארים לעצמכם אם הוא לא היה מרוכז או מתאמן כך מה היה קורה, נכון? אם לא "מכת המחץ" של קים, המשמעת העצמית המדהימה, מטרה וכיוון בחיים – היד שלו מזמן הייתה מתרסקת..
 
יש הרבה מה ללמוד מקים וונג ומאיך שהוא שובר את הלבנים.
 
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו (ליקוטי מוהר"ן ח"א, רע"ב) שאדם חייב להתמקד ביום ובשעה שיש לפניו, לא יותר מזה. עצה זו, כך מבטיח רבי נחמן, היא הסוד להצלחה שכל אדם מייחל לעצמו, ברוחניות ובגשמיות.
 
אם רבי נחמן ותלמידו המובהק – רבי נתן מברסלב, היו רוצים לשבור ערימת לבנים, כמו זו שקים וונג שובר, הם היו מצליחים לעשות את זה בלי שום בעיה. למעשה, הם שברו הרבה מעבר לערימות לבנים. הם ניפצו את חומות הברזל של החושך והכפירה שבהן משתמש היצר הרע להרחיק אנשים מבורא עולם. הם התמקדו במשימה שהייתה להם באותו רגע ממש. הריכוז שלהם, המטרה והיעד הסופי – מיומנויות אלה היו להם בגדר יוצא מן הכלל, אפילו יותר ממה ששוברי לבנים אלופים מכירים.
 
רבי נחמן חי חיים קצרים – הוא נפטר כשהיה בן 38 וחצי בלבד. גם תלמידו, רבי נתן, לא האריך ימים ממש, הוא נפטר בגיל 65. אך עדיין, רשימת ההישגים של השניים, הספרים שכתבו, סדר היום העמוס בתפילות, לימוד תורה, זיכוי הרבים, חסדים – לא ניתנת לתיאור ושיעור כלל! איך הם עשו את זה? התשובה פשוטה: פשוט, התמקדו עם כל הכוח, עם משמעת עצמית, במטרה שלהם. וכל יום נושא בכנפיו מטרה מיוחדת.
 
אתם מבינים? אלול כבר כאן. יש מטרה יותר נפלאה מזו? במשך חודש ימים ניתנה לנו הזכות להשיג דברים אדירים. נכון, כל יום בשנה הוא מטרה בפני עצמה, אבל חודש אלול? זאת מתנה שאסור לפספס.
 
אולם הרבה אנשים אומרים, 'אלול, מה אתם עושים עניין, אתקן את מעשיי, אחזור בתשובה, אתחרט ואבקש סליחה יום-יומיים לפני ראש השנה'.
 
וראש השנה מתגלגל לו, ואז אותם אנשים שוב חושבים לעצמם, 'רגע, יש לנו את עשרת ימי תשובה, מה הלחץ, זה עדיין לא יום כיפור?'
 
עשרת ימי תשובה חולפים ויום כיפור כבר בפתח, אבל הם חושבים שאם הם יסובבו את תרנגול הכפרות מעל לראש ויאמרו – 'זו כפרתי' זה מספיק.
 
לא נכון.
 
'טוב, אין בעיה', הם יאמרו לך, 'יש לנו עד הושענא רבא'.
 
אבל בינינו, כולם יודעים שבזמן שהם יסובבו את הסביבונים ויאכלו סופגניות (וזה יקרה כמו שאתם מביניםבחנוכה) הם עדיין לא עשו שום דבר עם עצמם.
 
האם לזה נשאף? למי יש ערבות לחיי נצח בעולם הזה? לעוד יום אחד בחייו?
 
ובכלל, למה כל האיומים מבית ומחוץ מהווים חרב חדה על הצוואר שלנו? כי בורא עולם אומר לנו שאנו צריכים לחיות את חיינו בכנות ובדחיפות, לעשות את מה שאנו יכולים לעשות היום, ממש ברגע זה, ולחזור אליו. עידן הנונשלנטיות נגמר מזמן. הגיע הזמן לחזור הביתה. האויבים שלנו הם לא יותר מאשר ערימת לבנים. התשובה, החרטה הכנה, הרצון לתקן ולשפר את מידותינו תעצור אותם במכה אחת. אפילו קים וונג יתרשם ממכת המחץ הזו.
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, לייזר בימס

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה