מי צריך להתחתן?

למרות שנישואין הם מוסד עתיק יומין, בחברה בת ימינו רווחת הגישה לגור ביחד בלי להתחתן. יש בעיות? הרבה אנשים מרגישים שחיי הנישואין מועילים ותורמים מכיוון שהם יוצרים קשר חזק בין הגבר והאישה, אבל לאחרים ההסבר נראה לא הולם ולא מתיישב טוב באוזן. התורה שמה דגש חזק על חיי הנישואין ומעניקה משמעות גדולה וחשובה לקשר הזה.
 
ונתחיל עם אדם.
 
אדם הראשון היה לבדו בגן עדן, אולם "לא טוב היות האדם לבדו" אמר בורא עולם למלאכים. מה זה "לא טוב"? האם זו העובדה שהקב"ה לא רצה שאדם יהיה לבד? שלא יהיה לו עם מי לדבר ולחלוק את חייו? רש"י מסביר, "שלא יאמרו שתי רשויות הן הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג וזה בתחתונים ואין לו זוג ואדם שולט בעולם הזה". המשמעות המדויקת של הטעות הזו קשה להבנה, אולם לפחות נאמר לנו שאדם היה צירך מישהו שיאזן אותו ויבדוק אותו.
 
לחוה היו את כל הכישורים הנדרשים לעשות את זה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
זוג טוב עושה שיעורי בית
לומדים  לאהוב
איך נשמור על זה?
 
במאמר מוסגר, ברור שגדולתן של הנשים היא עצומה ומפוארת, כפי שמסביר רש"י. אם היהדות הייתה מציעה שהאישה תהיה אזרח סוג ב' או השפחה של הגבר, עצם בריאתה הייתה עושה את המצב גרוע יותר, ולו רק מהסיבה שזה היה מעודד את חוסר האיזון ברגשות הכוחניים של הגבר. לכן היא הכרחית! ורק היא מסוגלת לאזן את הנטייה הגברית להתנפח מרוב האדרה עצמית.
 
חוץ מלהוריד את הגבר מהעצים הגבוהים עליהם הוא מטפס, מה חיי הנישואין מוכיחים שכאשר האדם לבד הוא "לא טוב"?
 
הרב אליהו דסלר זצ"ל מלמד שישנם שני סוגי אנשים בעולם – הנותנים והמקבלים. למרות שרובנו נמצאים בין שני הקטבים הללו, באופן כללי, כל אדם ופעולה יכולים להיות אחד מהשניים. אדם יכול "לתת" מתנה ועדיין להיות "מקבל", מחכה למשהו בתמורה. ולהיפך, אדם יכול להיות "לקבל" מתנה ולהיות "נותן", על ידי שיאפשר לאחר את התענוג של לחלוק משהו יקר.
 
בעולם הזה, מי הנותן האולטימטיבי? ברור – בורא עולם! הוא נותן ונותן ונותן, משפיע ומעניק. וביהדות, המטרה והתענוג הגדול ביותר בחיים הוא להיות כמו יוצרנו, בורא עולם. ומי שבאמת מפתח את היכולות והמיומנות לתת – הוא זה שמכין את עצמו להיות כלי אמיתי לאור האלוקי!
 
האדם הראשון, על פי ההגדרה, היה מקבל. בריאת האישה נתנה לו את ההזדמנות הנפלאה לשנות את הטבע שלו ולהיות יותר כמו אלוקים. לכולם, נתינה מצריכה מחויבות ועבודה רצינית ואמיתית.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
למה קשה להתחתן?
הצד  המקבל
יש גם סיפורי הצלחה
 
בואו ננסה ליישם עיקרון זה בחיי הנישואין. באופן כללי, אנשים מפתחים קשרים בגלל שזה טוב להם, ומקווים (וזה לא מחייב) שגם הצד השני ירגיש כך. בשלב הראשוני של הקשר ובחיי הנישואין אנחנו מקבלים (כמובן שאנחנו נותנים לצד השני, אבל לרוב מפוקסים על הרגשות וההתלהבות שמציפים אותנו). בכל אופן, לאורך תהליך ארוך ומפחיד של לתת ולחלוק דברים עם האדם שאנחנו אוהבים, בסופו של דבר, אנחנו מתקרבים למטרה האמיתית – להיות נותנים אמיתיים.
 
אילו ערבויות, או לפחות, מה עוזר לנו להיות נותנים אמיתיים?
 
התחייבות אמיתית!
 
חיי נישואין הם הדרך שהתורה נתנה לנו כדי לגדול מהמקום הטבעי של "מקבלים" ולהיות "נותנים", ובסופו של דבר להיות כלי לאור של אלוקים. בלי הנישואין אנחנו יכולים לשער או להרגיש מעט קרובים לתהליך, אבל כשאחד מבני הזוג לא מרגיש שמח עם המצב, אז יורגשו הדחיפות והלחץ של המרפקים, כשהוא יבין שבן/בת הזוג רק "מקבל" יותר מההצהרות שלו "לתת", הקשר פשוט מתפרק. בלי נישואין הפוקוס הוא תמיד עלי. ועם נישואין, יש סיכוי גדול מאוד שהפוקס יהיה עליך. החיים הם לא שחור ולבן, אבל כולם יודעים שעם המחויבות באים המאמצים, ועם המאמצים באים השינויים.
 
לכולנו יש את הזמנים בהם אנחנו לא מרגישים רצון להרחיב ולמתוח את עצמנו בשביל בן/בת הזוג. חשוב לדעת שהמצב הזה דווקא הכרחי להצלחת חיי הנישואין. למה? כי כשאנחנו נותנים בגלל שאנחנו רוצים לתת, זו פעולה שכל כולה בשבילי. אבל כשאנחנו נותנים בגלל שהצד השני רוצה או צריך – אז זה כבר בשביל האחר, ורק אז אנחנו מפתחים באמת את אומנות הנתינה.
 
אחד החלקים המאתגרים ביותר בחייהם של אנשים רבים הם חיי הנישואין, שיכולים להיות גן עדן עלי אדמות או גיהינום. בורא עולם שם תמיד בראש ובראשונה את הרצון שיהיה לנו טוב ושנגדל ונצמח מכל מה שהוא עושה איתנו. כדי לזכות בחיים מוצלחים, עלינו ללמוד את המסרים והשיעורים שהוא רוצה שנפנים, שהעיקרי הוא לעזור לנו להשתנות מהיותנו מקבלים לנותנים אמיתיים, ואז באמת ליהנות מהמתנה העצומה שיש בחיי הנישואין ובקשר הזוגי, שהיא באמת אחת המתנות היקרות והמבורכות שיש לכל אדם בעולם הזה.
 
יהי רצון שבורא עולם יעזור לנו ללמוד מהאימהות והאבות הקדושים את החשיבות שיש בהזדמנות האדירה לתת, ויהי רצון שנזכה לשמוח וליהנות מהפירות המתוקים של חיי נישואין אמיתיים מלאים באהבה ואכפתיות, אמן.