מסכת זבים פרק ב משנה א-ב

ב,א  הכול מיטמאין בזיבה–אף הגרים, אף העבדים בין משוחררין בין שאינן משוחררין, חירש, שוטה, וקטן, סריס אדם, וסריס חמה.  טומטום ואנדרוגינוס–נותנין עליהן חומרי האיש, וחומרי האישה:  מיטמאין בדם כאישה, ובלובן כאיש; וטומאתן בספק.

 

ב,ב  בשבעה דרכים, בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה–במאכל, ובמשתה, במשא, ובקפיצה, בחולי, במראה, ובהרהור.  הירהר עד שלא ראה, או ראה עד שלא הירהר; רבי יהודה אומר, אפילו ראה בהמה וחיה ועוף מתעסקין זה עם זה, אפילו ראה בגדי צבע האישה.  רבי עקיבה אומר, אכל כל מאכל, בין רע בין יפה; ושתה כל משקין.  אמרו לו, אין כאן זבים, מעתה.  אמר להם, אין אחריות זבים עליכם.  משנזקק לזיבה, אין בודקין אותו.  אונסו וספקו ושכבת זרעו–טמאין, שרגליים לדבר.  ראה ראייה ראשונה, בודקין אותו בשנייה; ובשלישית, אין בודקין אותו.  רבי אליעזר אומר, אף בשלישית בודקין אותו, מפני הקרבן.