מסכת מכשירין פרק ד משנה א-ב

ד,א  השוחה לשתות–המים העולין בפיו ובשפמו, בכי יותן; בחוטמו ובראשו ובזקנו, אינן בכי יותן.  הממלא את החבית–המים העולין אחריה, ובחבל שהוא מכונן על צווארה, ובחבל שהוא לצורכה–הרי זה בכי יותן.  כמה הוא צורכה–רבי שמעון בן אלעזר אומר, טפח.  נתנה תחת הצינור, אינן בכי יותן.

 

ד,ב  מי שירדו עליו גשמים, אפילו אב הטומאה–אינן בכי יותן; אם ניער, בכי יותן.  עמד תחת הצינור להקר או לידוח–בטמא, טמאין; ובטהור, בכי יותן.