מסכת מקוות פרק ה משנה ו-פרק ו משנה א

ה,ו  גל שנתלש, ובו ארבעים סאה, ונפל על האדם, ועל הכלים–טהורין:  כל מקום שיש בו ארבעים סאה, טובלין ומטבילין.  מטבילין בחריצין, ובנעיצין, ובפרסת חמור המעורבת בבקעה.  בית שמאי אומרין, מטבילין בחרדלית; ובית הלל אומרין, אין מטבילין.  ומודים שהוא גודר כלים, וטובל בהן; וכלים שגדר בהן, לא הוטבלו. 

 

 

ו,א  כל המעורב למקוה, כמקוה.  חררי המערה, וסדקי המערה–מטביל בהן, במה שהן.  עוקת המערה–אין מטבילין בה, אלא אם כן הייתה נקובה כשפופרת הנוד.  אמר רבי יהודה, אימתיי, בזמן שהיא מעמדת את עצמה; אם אינה מעמדת את עצמה, מטבילין בה במה שהיא.