מסכת נגעים פרק יד משנה י-יא

יד,י  נטל מלוג השמן, ויצק לתוך כפו של חברו; ואם יצק לתוך כף עצמו, יצא.  טבל והזה שבע פעמים, כנגד בית קודש הקודשים, על כל הזיה, טבילה.  בא לו אצל המצורע; מקום שהוא נותן את הדם, שם הוא נותן את השמן–שנאמר "אל מקום דם האשם.  והנותר, מן השמן אשר על כף הכוהן, ייתן, על ראש המיטהר–לכפר" (ראה ויקרא יד,כח-כט).  אם נתן, כיפר.  ואם לא נתן, לא כיפר, דברי רבי עקיבה.  רבי יוחנן בן נורי אומר, שיירי מצוה הן:  בין שנתן, בין שלא נתן–כיפר; ומעלין עליו, כאילו לא כיפר.  חסר הלוג עד שלא יצק, ימלאנו; משיצק, יביא אחר כתחילה, דברי רבי יעקוב.  רבי שמעון אומר, חסר הלוג עד שלא נתן, ימלאנו; משנתן, יביא אחר כתחילה.

 

יד,יא  מצורע שהביא קרבנו עני והעשיר, או עשיר והעני–הכול הולך אחר החטאת, דברי רבי שמעון; רבי יהודה אומר, אחר האשם.