מסכת נידה פרק י משנה א-ב

י,א  תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, ונישאת–בית שמאי אומרין, נותנין לה ארבעה לילות; בית הלל אומרין, עד שתחיה המכה.  הגיע זמנה לראות, ונישאת–בית שמאי אומרין, נותנין לה לילה הראשון; בית הלל אומרין, עד מוצאי שבת, ארבעה לילות.  ראת, ועודה בבית אביה–בית שמאי אומרין, נותנין לה בעילת מצוה; בית הלל אומרין, כל הלילה שלה.

 

י,ב  נידה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית, ומצאתה טהור–בין השמשות לא הפרישה–לאחר ימים בדקה ומצאתה טמא, הרי היא בחזקת טהרה.  בדקה עצמה ביום שביעי בשחרית, ומצאתה טמא–בין השמשות לא הפרישה, ולאחר זמן בדקה ומצאתה טהור–הרי זו בחזקת טומאה, ומטמא מעת לעת ומפקידה לפקידה; ואם יש לה וסת, דייה שעתה.  רבי יהודה אומר, כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה, הרי זו בחזקת טומאה; וחכמים אומרין, אפילו בשניים לנידתה בדקה עצמה, ומצאתה טהור–בין השמשות לא הפרישה, ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמא–הרי זו בחזקת טהרה.