מסכת נידה פרק י משנה ה-ו-ז

י,ה  האישה שמתה, ויצא ממנה רביעית דם–מטמא משום כתם, ומטמא באוהל; רבי יהודה אומר, אינו מטמא משום כתם, מפני שנעקר משמתה.  ומודה רבי יהודה ביושבת על המשבר, ומתה ויצא הימנה רביעית דם, שהוא מטמא משום כתם.  אמר רבי יוסי, לפיכך אינו מטמא באוהל.

 

י,ו  בראשונה היו אומרין, היושבת על דם טוהר, הייתה מערה מים לפסח.  חזרו לומר, הרי היא כמגע טמא מת לקודשים, דברי בית הלל; בית שמאי אומרין, אף כטמא מת.  [ז] מודים שהיא אוכלת במעשר, וקוצה לה חלה, ומקפת וקוראה לה שם.  ואם נפל מרוקה ומדם טהרה שלה על כיכר של תרומה, שהוא טהור.  בית שמאי אומרין, צריכה טבילה באחרונה; ובית הלל אומרין, אינה צריכה טבילה באחרונה.

 

י,ז  [ח] הרואה יום אחד עשר, וטבלה לערב ושימשה–בית שמאי אומרין, מטמאין משכב ומושב, וחייבין בקרבן; בית הלל פוטרין מן הקרבן.  טבלה ביום שלאחריו, ושימשה את ביתה, ואחר כך ראת–בית שמאי אומרין, מטמאין משכב ומושב, ופטורין מן הקרבן; בית הלל אומרין, הרי זה גרגרן.  ומודים ברואה בתוך אחד עשר יום, וטבלה לערב ושימשה–שהן מטמאין משכב ומושב, וחייבין בקרבן; טבלה ביום שלאחריו, ושימשה–הרי זו תרבות רעה, ומגען ובעילתן תלויין.