מסכת עבודה זרה פרק ב משנה ד-ה

ב,ד  נאדות הגויים וקנקניהם, ויין ישראל כנוס בהן–אסורין, ואיסורן איסור הניה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, אין איסורן איסור הניה.  החרצנין והזוגין של גויים–אסורין, ואיסורן איסור הניה, דברי רבי מאיר.  וחכמים אומרין, הלחים, אסורין; והיבשים, מותרין.  המורייס וגבינת בית אונייקי של גויים–אסורין, ואיסורן איסור הניה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, אין איסורן איסור הניה.

ב,ה  אמר רבי יהודה, שאל רבי ישמעאל את רבי יהושוע כשהיו מהלכין בדרך, מפני מה אסרו את גבינת הגויים.  אמר לו, מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה.  אמר לו, והלוא קיבת העולה חמורה מקיבת הנבילה, ואמרו כל כוהן שדעתו יפה שורפה חיה; ולא הודו לו, אלא אמרו לא נהנין ולא מועלין.  אמר לו, מפני שמעמידין אותה בקיבת עבודה זרה.  אמר לו, אם כן, למה לא אסרוה בהניה.  והשיאו לדבר אחר; אמר לו, ישמעאל אחי, היאך אתה קורא "כי טובים דודיך מיין" (שיר השירים א,ב), או כי טובים דודייך מיין.  אמר לו, כי טובים דודייך מיין.  אמר לו, אין הדבר כן, שהרי חברו מלמד עליו, "לריח שמניך טובים" (שיר השירים א,ג).