מסכת עדייות פרק א משנה ה-ו

א,ה  ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובים, הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין:  שאם יראה בית דין את דברי היחיד, ויסמוך עליו, שאין בית דין יכול לבטל את דברי בית דין חברו, עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמניין.  היה גדול ממנו בחכמה, אבל לא במניין, במניין, אבל לא בחכמה–אינו יכול לבטל את דברו:  עד שיהא גדול ממנו בחכמה, ובמניין.

א,ו  אמר רבי יהודה, אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלן:  שאם יאמר אדם כך אני מקובל, יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת.