מתוך הגינה

התבוננתי בעיצוב המעניין והחדש
של הגינה שלי, והבנתי שכמה חוקים,
הבנות וכמה גבולות הם לא רק רעיון
נחמד, אלא משהו נחוץ כדי להוציא
את היופי האמיתי שלנו החוצה.
 
 
גינות, כמו בעלי חיים, לא פעם משקפות את הבעלים שלהן (אלא אם כן יש להם גנן פרטי, ואז הן משקפות את המצב בחשבון של הבעלים שלהן…). במהלך 16 שנות חיי הנישואין שלנו היו לנו כל מיני גינות, אבל אף פעם לא הצלחתי לגור בבית בו הגינה הייתה 'בדיוק כמו שרציתי'. בכל בית שגרנו הגינה הייתה או חלקה של אדמה יבשה מסביב לבית-בניין חדש, או חלקה עמוסה בקוצים סביב בית ישן.
 
בגינה שלנו היום יש חלקה קטנה שבנויה בצורה מוזרה. האמת, שהצורה של הגינה אף פעם לא שינתה לי או הפריעה לי, למדתי משהו מאוד מעניין בכל הקשור לגינות – גם אם שתלתי בהן צמחים וטיפחתי אותן נהניתי לגור בבית, גם אם זה היה לתקופה קצרה.
 
בכל אופן, בגינה שלי היום ניגשתי לעבודה במהירות, ושתלתי בה כל מיני פרחים יפים. זה היה ברור שהיא זקוקה 'לעיצוב נוף' מסיבי יותר, אבל לא ידעתי מה חסר בה. עשיתי את מה שבדרך כלל לא צריך לעשות, אבל הצצתי לגינה של השכנים וראיתי שהם שמו, באמצע הגינה, מעין אבני דרך מעוצבות. אחרי כמה ימים הוספתי כמה אבנים יפות שהוסיפו למראה של הגינה שלי.
 
שלוש שנים חולפות, חלקים בגינה נראים באמת יפה, אבל חלק מסוים, החלקה הקטנה והמוזרה ההיא, היה שונה. היו שם פרחים יפים, אבל המראה היה שגרתי ולא מעניין, גם לא נעים לעין, בהתחשב בעובדה שהוא בנוי בצורה מוזרה שכדאי להוסיף בה משהו שיעשה אותה מעניין. אבל מה?
 
אני יודעת שזה עושה רושם כששותלים את אותו דבר 50 פעם, אבל העיצוב המאובן הזה ממש לא אני. אני אוהבת דברים יותר חופשיים, מרחפים ומרגיעים. יותר אינדיבידואלים. זו הסיבה שהגינה שלי נראית כמו בלגאן אחד גדול.
 
לפני חודש, בפעם הראשונה, בעלי גילה מעורבות בגינה שלנו, זו היחידה מכל הגינות. באותו יום הוא ישב על הכיסא ושתה משהו קר, ואז אמר שצריך לעשות איזה שינוי נוף באותו חלק של הגינה – "משהו עם מים ייראה יפה בחלק 'הרע' של הגינה" אמר. למחרת, הוא הביא כמה עצים ויצר משהו דומה לקערה גדולה עם מים, ובמה שנותר כלי נוסף בו שתל פרחים יפים.
 
אחרי בוקר אחד של עבודה, החלקה המוזרה בגינה קיבלה מראה מדהים ועוצר נשימה.
 
אחד ההרגלים שלי הוא לנסות ללמוד מה המסר שמסתתר במה שבורא עולם מכניס לחיי. כשישבתי בחוץ, ליד החלק החדש והיפה של הגינה, הרהרתי בעובדה שלא פעם אנחנו צריכים קצת מהמידה 'הקשה והמסיבית' הזו כדי לעשות את כל הדברים 'הרכים' למקום ראוי וטוב יותר.
 
לא שאני דקדקנית השנה בקיום כללים או משהו כזה. כי זו הסיבה שהבנות שלי יכולות להסתובב בבית עם אוכל, ואחרי כמה ימים אמצא פרי או חלק של לחם מכוסים בגדוד של נמלים. לפעמים הן לא הולכות לישון בזמן, ואז הן מאוד עייפות בבוקר ומתקשות לקום לבית הספר, ולפעמים הן מלאות מרץ, ולפעמים הן לא, ואז אני צריכה לרוץ ממקום למקום בבית כמו אישה מטורפת ולסדר את הבלגאן שהן עושות, כי לא נעים מהאורחים…
 
התבוננתי בעיצוב המעניין של הגינה שלי, והבנתי שכמה חוקים, כמה הבנות וכמה גבולות – הם לא רק רעיון נחמד, לא בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי להוציא החוצה את הפוטנציאל האמיתי והיופי הרוחני הטמונים בנו.
 
לפעמים, אלוקים נראה כמי שבא לרסן ולבלום אותנו בדיוק לפני שינוי לא רצוי. לפתע פתאום, העסק המוצלח בקושי מצליח לזוז קדימה, או שפתאום האישה הפורייה מגלה שהיא כבר לא יכולה להוליד עוד ילדים כבר למעלה מעשר שנים, או קבוצות חברתיות שהכרנו התחילו להתכווץ, או להפוך לקשרים סבוכים ובעייתיים.
 
הדברים האלה יכולים להרגיש מאוד קשים ומאלצים. אם אין לנו את הפרספקטיבה של הגנן, של אלוקים, זה מרגיש שכל החיוניות שלנו, שכל החיים, הפריחה והיופי – הכל נקבר מתחת לערימות גדולות של אבנים ועצים. אבל באמת? אלוקים רק משפר את העיצוב כדי לוודא ולהבטיח שהגינה – אנחנו – רק תתחזק ותהיה אפילו יותר יפה עם השנים.
 
לשכנים שלנו היה גנן פרטי. יום אחד הם קצת קרסו מבחינה כלכלית ולא יכלו להחזיק יותר את הגנן. הגינה נשארה מוזנחת במשך זמן רב, ותוך חודשים ספורים אותה גינה החלה פשוט להשתולל – הכל צמח בצורה פראית, לגובה ולרוחב. נראה היה כאילו הפרחים שם נלחמים אחד בשני מי יתפוס מקום יותר גדול. רוב הפרחים היפים הפכו לגוש עלים וכמה עלי כותרת מכוערים שמנסים להשתלט על כל פינה אפשרית.
 
ואז, הם החזירו את הגנן. והוא חתך הרבה דברים, משך החוצה, ואפילו ניקש את מה שהיה מהשורש. אחרי כמה שעות עבודה הגינה נראתה שוב פעם יפה ומעניינת.
 
עיצוב מחדש זה דבר קשה, אולם אני מניחה שזאת הנקודה. אבל נשמות, כמו גינות ובני נוער, צריכים הבנה מיוחדת כדי להיות הטוב ביותר שהם יכולים להוציא מעצמם. ואלוקים, הגנן הגדול, יודע בדיוק אילו אבנים יפות, צמחים והעיצוב המתאים לגינה נדרשים לכל אחד מאיתנו.