מתחבאת בלי לשחק מחבואים
זה לא שהחלטתי ממש להתחבא, אבל בתהליך איטי שנמשך כמה שנים נסחפתי החוצה מבלי להרגיש. יש כאלה שיאמרו שהייתה לי סיבה או שעדיין יש, ואני מניחה ששני הצדדים צודקים.
התחבאתי.
מכולם. מעצמי. מהחיים. מבורא עולם.
זה לא שהחלטתי ממש להתחבא, אבל בתהליך איטי שנמשך כמה שנים נסחפתי החוצה מבלי להרגיש. יש כאלה שיאמרו שהייתה לי סיבה או שעדיין יש, ואני מניחה שיש אמת בדבריהם. בכל אופן, הדבר שבורא עולם פתח אותי אליו ללמוד ממנו הוא – שרק בגלל שיכולה להיות לי סיבה טובה זה לא אומר שזה היה הדבר הנכון לעשות.
אין צורך להתחיל מתחילת הסיפור. לכל אחד מאיתנו יש את ההתחלות שלו ובורא עולם הביא אותנו מהיכן שהיינו למקום בו אנו נמצאים. אז בואו נקפוץ למקום בו אני נמצאת היום.
היום, אני מודעת לעובדה שבורא עולם ענה לתפילה שלי – התחינה מעומק ליבי שהוא השתמש בי להראות לי את המשימה שלי בעולם הזה, להדריך אותי במסלול הנכון, זה ששייך לי. עכשיו אני גם יודעת שברגע שהוא ענה לתפילה זו עם הזדמנות ענקית לדבוק בו, להישען עליו ולחלוק את חיי האמונה שלי בפתיחות עם העולם כשחציתי טריטוריות לא ידועות, העדפתי להתחבא.
היום, אני עדיין במסך העבה והסמיך של ההזדמנות. אבל יותר מתמיד, מלאת הכרת הטוב לבורא עולם שחיפש אותי במקום בו ניסיתי להסתתר ודווקא שם הוא הזכיר לי את המטרה שלי. לכן, וכדי להיענות לקריאה שלו, הרשו לי לספר לכם את סיפור האמונה הזה.
מאמרים נוספים בנושא:
מה ראיתי כשההזדמנות המעצימה של האמונה הופיעה פתאום? ובכן, אולי כאן תרימו גבה כי הזדמנות היא לא בדיוק המילה בה השתמשתי כדי לתאר את האירועים המאתגרים שהתגלו.
במקום זאת, הרגשתי פחד. פחד וצער שהתערבבו לעיסה מפחידה.
ראיתי את החיים כפי שהכרתי אותם, עם ביטחון עצמי שהשגתי דרך הקריירה שלי שהתאדתה בין לילה. הייתי עדה ליכולות הפיזיות והנפשיות שנמשכו החוצה מגופי כמו השלג הנמס והנבלע בנהר שוצף. וכש"כוח המוח" שלי צף מהר מאוד נבלעתי במהירות בין הצללים של חיי. בכאב רב גיליתי שלמרות כל ההתפתחות האישית והעבודה הרוחנית שעשיתי, תמיד זה הוביל ל'כוחי ועוצם ידי' – קישרתי את הערך העצמי שלי ליכולות הפיזיות והנפשיות שלי.
אבל ברגע שאלה נעלמו הרגשתי עירומה, חשופה וחסרת תועלת. האגו שלי משך אותי למעמקי הייאוש. אולם בורא עולם, ברחמיו ואהבתו המרובה עלי, עזר לי לזכור את האמונה.
צריך רק לזכור את ערך החיים הנפלא והאהבה האינסופית של הקב"ה אלינו, והדברים נראים אחרת…
זכרתי את הדבר הזה שנקרא ערך החיים ושבורא עולם אוהב אותי אהבה אינסופית בלי שום תנאי. אט אט, נזכרתי בהרצאות ששמעתי מהרב שלי, בכל המסרים הנפלאים שהוא לימד אותי. למדתי שהמשימה שלי בחיים היא לא להסתתר מאחורי בין הצללים, אלא לצאת אל העולם… ולחיות!
כי רק זה נקרא לחיות! לעסוק באתגרי החיים וההזדמנויות שבעזרתם הצמיחה האישית תתממש.
היום אני רוצה להזכיר לכולכם שאתם לא מתמודדים לבד עם אתגרי החיים. לכל אחד יש ערימה לא מעטה של אתגרים כאלה והם מתנה בתחפושת שעוצבה במיומנות נפלאה על ידי אבינו האוהב שבשמים, כדי להעלות אותנו על דרך המלך, הדרך המיוחדת שהטווה לכל אחד מאיתנו להתקרב אליו, לענות לתפילות שלנו ולפתח את שריר האמונה שלנו.
לא משנה מה אתם עוברים ועם מה אתם מתמודדים, אמונה היא התשובה.
היא האור בדרך החשוכה אל האמת.
העניין הזה מושרש עמוק בכל אחד מאיתנו. הקב"ה רוצה שניקח את אתגרי החיים הנפלאים הללו, עם כל הקושי שהם מביאים, ונראה בהם רק את ההזדמנויות המיוחדות והמעצימות שהם באמת.
כי אין משהו אחר.
לכן אני מאחלת לכולנו שנזכה לקבל את התשובות ושתפילותינו ייענו ויתקבלו תמיד אצל אבא שבשמים, על הצד הטוב ביותר.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור