נעל משולשת

רבי נחמן כתב לפני למעלה מ200 שנה סיפור משל יפיפה "החכם והתם" שמתאים בצורה מדויקת ומושלמת לדורנו אנו. בספרו "בגן החכמה" ביאר הרב שלום ארוש בצורה נאורה ופשוטה באופן פרטני של מילה במילה, פסקה בפסקה כיצד הדברים מתלבשים לחיי היום יום במודרניזציה בת יומנו.

אחד מהספרים שהשפיעו עלי באופן משמעותי היה הספר העוצמתי הזה ולו בשל העובדה שמצאתי את עצמי בו בדמות של החכם. למי שקרא את הספר מבין ויודע שלקבל את התואר "חכם" זה לא בדיוק פסגת החלומות, אלא ההפך, דמותו של התם, היא זו הנעצרת, המוערכת המהווה מודל לחיקוי אולטימטיבי לימנו אנו.

אחרי שקראתי (והתאוששתי) מהספר הבנתי שהחכם בחוכמתו המרובה רק הלך והזיק לעצמו בעוד שהתם בפשטותו הלך התקדם התפתח התעצם ועלה מעלה בכל המובנים והרבדים השונים בחיים.

להיות תם זו העבודה הקשה עלי אדמות מגלה ומוכיח לנו רבי נחמן במשל היפיפה הזה, כי להיות חכמולוגים זה כמעט רובנו שמלאים בטמטום והבלי העולם הזה שמפיל אותנו פעם אחר פעם לתוך הדיוטות נמוכות שבהם הבוץ הטובעני של ייאוש, עצבות, רדיפה עצמית ושאר מחלות הנפש הן, הן פועל יוצא של החכמולוגיות הזו.

התם שלא היה טיפש בכלל, אלא תמים. תמים וטיפש אלו הם שני משמעויות שונות בתכלית. בתחילת דרכו היה התמים ללעג וקלס בעיני הבריות כי חשבוהו ללא יוצלח, בעוד שהחכם קבל מעמד, יוקרה כבוד והמון כסף.

התמים שהיה מתפרנס בדוחק רב למחייתו שבו מצא את עצמו לא אחת עומד מול מרכולתו שנרכשת בקושי רב משום שזו הייתה איך לומר בעדינות, עקומה. במקצועו הוא היה סנדלר, סנדלר פשוט ולא מומחה גדול. המנעלים, כלומר הנעליים שהיה תופר היו יוצאות עקומות ולא ישרות, עד כדי כך שהמוצר המוגמר היה נעל משולשת. כן קראתם נכון – נעל משולשת. נסו לדמיין את עצמכם נועלים אחת כזו והולכים איתה ברחוב. מזה היה מתפרנס ובקושי רב, טוב, אפשר להבין גם למה.

אבל התמים היה שמח בזה. שמח בזה שהצליח לייצר נעל אומנם לא כזו מוצלחת אבל סוף כל סוף גם נעל (להזכירכם משולשת) שניתן לנעולה. היה מודה לשם יתברך שעזר לו לייצר נעל שכזו וגם להשתכר ממנה. כך היה שמח במה שיוצא לו. לא עצוב ולא רודף את עצמו לא בוכה ולא מתבכיין אלא שמח, שמח כמו ילד קטן שמשרבט "קשקוש בלבוש" וההורים שלו שמחים עד לב השמיים, כך היה גם התמים שמח מתוצרתו – זה הרמה שלי וזה מה שאני מצליח יכול ויודע לעשות.

שימו לב לטעות הרווחת שיש היום ובעיקר מקבלת ממדים מפלצתיים בתקשורת שבה רק "מומחים" נחשבים ורק שפים ברמה בין לאומית ורק מעצבי שיער מדופלמים ורק אנשים בטופ מצלחים שהם מקובלים ומהווים סמל ודמות לחיקוי. כמה זה איום ונורא לייצר חברה שהיא רובותית, מתוכנתת ובעיקר מונעת מאינטרסים כלכליים מסחריים ולא אנושיים. לכל מי שבינוני ומטה אין סיכוי להצליח! הוא לא בליגה והוא בכלל לא נכנס לפנל של המצליחנים הוא מראש נדון לכישלון בעולם הזה ויותר מזה לתואר הלא מכובד "לא יוצלח".

לא כך היה מיודענו התמים. הוא האמין בעצמו . הוא האמין באלוהיו שרק טוב איתו. הוא האמין שאם זה מנת המשכל והיכולות שהשם יתברך נתן לו עם זה הוא יעשה את הטוב ביותר ובסופו של דבר הוא הצליח והצליח בגדול.

ולעומתו החכם מה היה איתו בסוף? הוא עלה מעלה מעלה לגדולה ואפילו נהיה משנה למלך צבר הון עצום ועושר אגדי כבוד בלי סוף ורק הלך והתנפח מרב חשיבות עצמית עד שהשתגע מרב עצמיותו שהוא והוא.. וכך כל דבר שהיה נוגע בו היה מקבל מימד של הצלחה עולמית, וככזה איבד מהר מאד את כל החשק והרצון הטוב בעולם. כי הזוהר לא מחזיק הרבה זמן מעמד וכמו באבק כוכבים ניסה למצוא כל הזמן פסגה אחרת וכך מפסגה פסגה עד שנפל. ונפל ביג טיים ולצמיתות ובלי תקנה. לשקר אין רגליים סופו להתגלות. גם אם השקר מלא בזוהר וביצירת אשליה.

נחזור לנעל המשולשת. יש לי סיפור אישי עם מוסר השכל חזק ביותר שברצוני לשתף אתכם בו. שבת בראשית, אחרי נפילה לא פשוטה, בקשתי להתחיל התחלה חדשה (נאה דורש, נא מקיים לא..?) ואחד מהדברים שרציתי לעשות בשעת קושי רב, זה לקחת על עצמי שלושה דברים יום יומיים ולהתמיד בהם, וכך התחייבתי בפני הקדוש ברוך הוא שיעזור לי ואני אשתדל לעמוד בדבריי.

מה אומר לכם חברים יקרים, אם חשבנו שהעולם הזה רכבת הרים, הבנתי היטב עד כמה..  ביום הראשון היה ממש קלי קלות וכך בשני שכל כך שמחתי שאפילו אמרתי לעצמי, למה לא לקחתי עוד.. הגיע היום השלישי שבו רצו לנסות אותי משמיים ופתאום הדברים נהיו מעמסה כבדה לנשמה, מה כבדה.. כל כך כבדה עד שבקושי רב הצלחתי לעמוד בה.

היה הכל קשה במיוחד ובפרט הדבר השלישי הכי חשוב, ההתבודדות שבה רציתי יותר להתמיד ולקחת ביתר שאת את השעה התבודדות. פתאום נסתם הפה ואין מילים לדבר ויש את כל הדברים "החשובים" לעשות ושאסור עכשיו לשכוח בזמן ההתבודדות. מה אומר ומה אגיד כל המסיחים והמפריעים והרעשים בעולם התגייסו לרעתי כדי לערער לי את שעת ההתבודדות. הרגשתי שכאילו פועלים כנגדי כוחות נפשיים שדוחקים ומונעים ממני לבצע את הבטחתי.

ואז הבנתי את המשחק.

שם המשחק : משמיים מנסים אותי.

"רציתי להתעלות? הנה בבקשה ניסיון נראה עד כמה את אמתית ועד כמה את ראויה".. נפלתי נשברתי וכמעט התייאשתי. ואז השם ברחמיו הרבים נתן לי את המחשבה הבאה: "רגע רגע זה לא הכל או לא כלום. עצרי.. העיקר זה כוח ההתמדה כמו שרבנו אומר שכל חזק מיושב ותקיף. שאומר להתמיד ויהי מה".

ואז מצאתי את עצמי נאבקת, ממש ככה, נאבקת בכוחות פנימיים, שבה מבקשת בכל הכוח להתבודד ומשתדלת אפילו שעה לומר "הריני מקשרת את עצמי" ולשתוק זה וודאי גם טוב. מצוין. גם זה עושה רעש גדול בשמיים. וככל שהמניעה גדולה יותר כך המושא חשוב ועצום יותר. זה ברור. יש פה יהלומים עצומים נדירים ולכן המלחמה כנגדי היא בהתאם.

בקשר לשני הדברים הנוספים שלקחתי על עצמי הבנתי שגם פה נעל משולשת היא טובה שהרי זה לא הכל או לא כלום. עדיין, גם אם זה יוצא עקום ובקושי רב עם התפילות, ההתחייבות, הלמידה וכיוצא בזה, וודאי שיש להשם יתברך נחת רוח גדולה מזה, כי אני באמת משתדלת לעמוד בהתחייבות שלי וליישם. אני באמת ובתמים נלחמת והקדוש ברוך הוא עדי!

זה שזה הולך עקום כי ככה לעת עתה וגם על זה נודה וגם את זה נקבל באהבה ובהכנעה. העיקר להתמיד ולא לוותר גם אם זה עקום ולא כפי שוודאי היה צריך להיות אבל עלינו לדעת שזה וודאי עדיף מאשר לא כלום ושזה וודאי עדיף בדרך ובצורה הזו מאשר כלום.

זה שהולך לא כסדר זה גם לטובה, והלא כסדר עכשיו זה וודאי הכי כסדר שראוי לי לעת עתה. וודאי שצריך לעשות את הדברים על פי ההלכה ולא לעבור על שום סעיף ולהשתדל בכל הכוח, אבל אם יוצא שהולך לא בדיוק עדיין לקום ולהמשיך. העיקר לא ליפול ולא להתייאש. ולהבין שזה ניסיון זמני משמיים וגם זה יעבור.

עלינו לקבל את עצמנו באהבה ולעטוף ברחמים. העיקר לא לרדוף את עצמנו – זו עצת היצר הרע. להבין שזה מה שאני מסוגלת לעת עתה כי אם ארים את הרף כלומר את ממוצע היכולות, ואעשה בדיוק BY THE BOOK  אני בטוחה שאשבר  כי אני לא מסוגלת ולא יכולה, אז מה עדיף? הכל או רק חלק? וודאי שחלק. ותוציאו את המשוואה השקרית של הכל או לא כלום. יש גם חלקי ואמצעי.

אמחיש לכם בסיפור הבא למה הדברים אמורים, כאשר חברתי בקשה לשמור שבת בתחילת דרכה הרב אמר לה, שימי פלטה, תכיני מיחם ואורות חשמל איפה שנוח לך תשאירי דלוק בבית. משעמם לך ואת לא יכולה בלי טלוויזיה? אין בעיה, תשאירי אותה דלוקה כל השבת. את מעשנת ולא יכולה בלי? תעשני רק סיגריה אחת במקום 20 וגם אל תכבי אותה.

הרב ידע בחוכמתו הרבה שאם היא לא תראה טל' שבת אחת שתיים היא עלולה להישבר. וכך לגבי הסיגריות שהיא מכורה להן גם בשבת והיא לא מסוגלת בשלב הזה לוותר עליהן כי היא לא מסוגלת, ואז זה עלול לשבור אותה מלשמור שבת. לכן עדיף ורצוי לשמור שבת ולהשאיר טל' דלוקה מאשר לשמור שבת אחת ואחר כך להתפוצץ ולא לשמור יותר.

נכון זו לא שמירת השבת האידיאלית והמושלמת, אבל זה גם טוב. טוב? מצוין! מעולה! ככה מתחילים. זה המדרגה שהיא מסוגלת עכשיו לעמוד בה! וזה וודאי עדיף פי מונים על לא כלום. כי לא כלום היא לא יותר מאשר עצת היצר הרע.

דעו לכם, שרק מי שנשם אבק דרכים יזכה לשאוף אוויר פסגות! תמשיכו ואל תוותרו לעצמכם גם אם קשה אחר כך יהיה יותר קל זה בדוק.

* * *

רוחמה אפרתי  B.A פסיכולוגיה ותקשורת, Master & Trainer NLPתת מודעי קליני רפואי, מרצה בכירה בנושאי פסיכולוגיה, תת מודע, יהדות וחסידות. מומחית בבעיות רגשיות  לילדים ומבוגרים.  לפרטים: 054-2176644