סודו של המנגן הגדול

"דווקא השילוב שבין הצליל הנמוך ביותר לגבוה ביותר יוצר את הניגון הנפלא ביותר. זה סוד המוסיקה וזה סודו של המנגן הגדול". הדיבורים האלה הספיקו לארז כדי לשנות כיוון...

5 דק' קריאה

עודד מזרחי

פורסם בתאריך 06.04.21

"דווקא השילוב שבין הצליל הנמוך
ביותר לגבוה ביותר יוצר את הניגון
הנפלא ביותר. זה סוד המוסיקה וזה
סודו של המנגן הגדול". הדיבורים
האלה הספיקו לארז כדי לשנות כיוון…

שעות ספורות לפני הטיסה לשוודיה, הגיע ארז לאולם השמחות בירושלים, וכבר מהרגע הראשון נתקף בהלם. הוא כבר הרקיד מאות צעירים באולמות, אבל בשמחה כזאת לא פגש מעודו. היה הבדל עצום בין השמחה שהכיר בעבר לבין השמחה היהודית שבה פגש כעת. השמחה שהכיר עד כה הייתה חיצונית, מעושה, קליפה חיצונית ריקה שמסתובבת סביב עצמה ואין בתוכה כלום, ואילו כאן ראה אנשים שרוקדים לצלילי ניגונים חסידיים והיו מאושרים. משהו אמיתי לגמרי הרקיד את כולם, והדבר הזה כבש אותו מכף רגל ועד ראש.

החתונה הגיעה לסיומה. הריקודים פסקו והנגנים קיפלו את הציוד. כעת השתרך תור של בחורים בדרך לחתן המעניק ברכות, וארז הצטרף לשורה המיוחדת הזאת. כשהגיע תורו, הניח החתן את שתי כפות ידיו על ראשו וברכו בקול רם: "ה’ יזכה אותך להתקרב לרבינו!"

לאחר השמחה העצומה, ליבו של ארז היה פתוח כאולם. הייתה בו מוכנות לשמוע יותר, מין צימאון למשהו עליון. הדים לוהטים של רגשות קודש חבויים יצאו ממסתורם, המיסו את ליבו האטום ותבעו ביטוי. ברכת החתן הייתה כמים קרים על נפש עייפה. ארז לא הבין את משמעותה, אבל הביטחון העצום שבו נאמרה, גרמה לו לתחושה שעליו להבין מיהו ה"רבינו" הזה.

ליד שולחן סמוך עמדו בחורי ישיבה והציגו ספרים וקלטות למכירה. ארז קנה את "ספר המידות", "סיפורי מעשיות", ספר "תהלים" ושתי קלטות של הרב שלום ארוש, שנושאיהן היו שמחה והתבודדות.

למחרת בבוקר, כשהוא מצויד בחומר החדש, המריא ארז לשוודיה, ומשם המשיך לדנמרק. לאחר תקופה קצרה ביותר, החליט לנסוע לאנגליה שהכיר, מפני ששם קל יותר למצוא חיים יהודיים. בהמתנה לנסיעה החל לשמוע קלטת. הסגנון הישיר והלבבי שבה את ליבו. לא היו מינוחים תיאורטיים או סוגיות פילוסופיות פורחות באוויר. הנושא המרכזי היה יצירת קשר אמיץ ופתוח בין הבורא לנברא ועצות כיצד להגיע לכך. שתי עצות נשמעו בקלטת. אחת, שיחה יומיומית עם הבורא, והשנייה – שמחה בנקודת הטוב הזעירה שקיימת לבטח בליבו של כל אחד. הדיבורים ריתקו אותו והוא החל לחוש שאלוקים קרוב אליו, ובפעם הראשונה הרגיש כיצד עבודה רוחנית מופשטת ונעלית הופכת לפתע, באמצעות כלים פשוטים העומדים לרשותו בכל רגע, לאנושית וברת-ביצוע.

הקלטת הסתיימה והוא החליפה בחברתה ולאחר שהסתיימה השנייה, חזר לשמוע את הראשונה וחוזר חלילה. כך חלפו להן עשרים שעות תמימות! באותן שעות חש כאדם ששוטט שבוע שלם בדיונות החול הלוהטות של מדבר סהרה והיה צמא עד מוות, ולפתע גילה מעיין מים חיים.

ארז הגיע לאנגליה ושכר דירה עם כמה גויים. משום מה, לא היה מקרר בבית ולא כיור, ולא היה ניתן לשמור על כשרות מינימאלית. בהשפעת הקלטות קרא ארז לחברי הדירה: "אל תדאגו! רבי נחמן אמר שאם אתם רוצים משהו, תדברו על כך עם ה’ והוא ייתן לכם כל מה שצריך…" הדיירים הביטו עליו כעל משוגע. אבל הוא המשיך בשלו ובעקשנות יומיומית פנה אל ה’ בשפתו ודיבר איתו על כך שבעל הדירה לא מעמיד לרשותם מקרר. ערב אחד חזר לדירה וראה בפינת המטבח מקרר חדש ומבריק. אחר כך בא תורו של הכיור…

התפילה הפכה להיות כלי נשקו האישי. ארז הרגיש שהוא כבר רצה לשמור שבת, אבל לא הסתמנה באופק שום עבודה שבה יוכל להיות חופשי בשבתות. מה עושים? כמובן – מתפללים! הוא התפלל והתפלל עד שמצא את עצמו מוכר במגדנייה חרדית בלונדון. זו הייתה עבורו גם הזדמנות לברר את התעלומה הגדולה שנקראה "רבי נחמן". "אולי אתה יודע מי זה רבי נחמן מברסלב?" שאל ארז את הקונה בעל חזות חרדית שהגיע למקום. הקונים הללו התפלאו לראות את המוכר ההיפי’ מגודל השיער, מתעניין ברבי נחמן מברסלב, אבל פרט לכמה הנהונים סתומים והברות קטועות, לא קיבל תשובה מספקת.

באותה עת ניסה לצלול במים העמוקים של רבי נחמן. מדי יום, כאשר נסע ברכבת התחתית בלונדון, קרא את "סיפורי מעשיות" כולו. במיוחד דיברה לנפשו ההקדמה של רבי נתן, שבה נכתב כי המציאה הגדולה ביותר של האדם מתרחשת דווקא לאחר קשיים ומניעות ועמידה במבחנים. בזאת נוכח לא אחת בעצמו. הוא נקשר עמוקות לקריאת הספרים ולעצת ההתבודדות. הוא החל אפילו לקיים כמה מצוות והמחוג במצפן הפנימי שלו הצביע על כיוון די ברור. ארז ידע בתוכו שהוא שייך למושגים נעלים יותר, ועם זאת לא הבחין עדיין בין ימינו לבין שמאלו והיה נתון במלחמה פנימית.

בהמשך, חברי הלהקה מישראל הגיעו והחלו לסחוף אותו במערבולת והוא חזר לדשדש בבוץ המוכר: קשרים עם חברות הפקה עולמיות, כסף, הצלחה, התקדמות, חלומות…

באותה עת התארח בשבתות אצל הרב שמואל חכימי. בנו, גבריאל, שחזר משהות בת כמה חודשים בישראל, שבה למד בישיבת ברסלב והציע לארז הצעה מעניינת: "בוא לשמוע שיעור בליקוטי מוהר"ן!"… היה זה שבוע לפני ראש השנה תשנ"ז. גבריאל חזר לביתו כדי להתארגן לקראת הנסיעה לאומן בראש השנה. ארז חש שחיפושיו הקדחתניים אחרי רבי נחמן, הניבו פרי ברגע האחרון.

ואז התרחש דבר מופלא. גבריאל הצעיר ישב וקרא שלוש תורות מליקוטי מוהר"ן מילה במילה מבלי להסביר אפילו אות אחת, וארז הקשיב והרגיש כיצד נשמתו פורחת לשמע הדברים. הוא יצא וליבו בער כאש להבה. לא עניין אותו דבר פרט לרצון עז ואמיתי להיות יהודי. עד כה הייתה התעניינותו ביהדות בגדר של סקרנות והתנסות גרידא. הוא לא תיאר לעצמו שירצה לקבל עליו עול מלכות שמים, והנה בא בחור צעיר וקורא באיזה ספר ומחולל בקרבו מהפכה. האותיות הולידו אצלו נשמה חדשה. לפני כן שמע כמה שיעורי יהדות, קיים כמה מצוות, אבל שום דבר לא הרעיד בקרבו את המיתר הפנימי והקיץ את הנשמה מעלפונה. ספק אם הבין אפילו מעט ממה שהבחור קרא, אבל הוא הפך לאדם אחר ולא היה מסוגל לסבול את מה שהיה עד כה.

היו כמה רבנים שהעירו לארז בעדינות כי עליו לקצר את שערו הארוך, אבל הוא לא היה מוכן לשמוע על כך דבר. שיער ארוך הוא כרטיס הכניסה של חבר בלהקת רוק היפית. יום אחד חזר ארז לדירת חברי הלהקה וזרק פצצה: "תשמעו חבר’ה, אני מסתפר!"… אמירה כזאת נשמעה בדיוק כאילו הודיע להם שהוא עומד לקפוץ מאחד ממגדלי התאומים. החדר הפך למרקחה והויכוח סער עד עלות השחר. חבריו הבהירו לו שאם יסתפר, דרכיהם ייפרדו. ארז לא ידע מה לעשות והחל לחשוב שאולי ה’ רוצה בכל זאת שיישאר עם שיער ארוך כדי שיהיה אור לגויים בהופעותיהם ברחבי תבל…

בעודו מסופק נזכר שקרא לאחרונה ב"ספר המידות" כי כאשר עצתו של אדם חלוקה, עליו לפתוח ספר קדוש וכך ידע מה לעשות. הוא פתח בעיניים עצומות את "קיצור שולחן ערוך" שהיה מונח על השולחן שלפניו, ואצבעותיו נחו על השורה הבאה: "מצווה להסתפר בערב ראש השנה…"

חבריו נרעשו, הרי הערב הקרוב הוא ערב ראש השנה! נועם הזמר החליט שגם הוא יקיים את המצווה. למחרת ביקרו שניהם אצל הספר השכונתי, ולאחר שההיפים המזוקנים ופרועי שיער הפכו לשני חסידים עם פיאות ארוכות, לא הצליח הספר להסתיר את חיוכו. החברים האחרים שהפסידו זמר ובסיסט, הבינו שאין להם מה לחפש עוד באנגליה ורכשו כרטיסי טיסה לישראל. ארז נאלץ להישאר בלונדון בגלל קנס עצום שחיכה לו בארץ.

ביום שני של חול המועד סוכות הלך יחד עם נועם לשיעור תורה. בדרך חזרה הציע נועם שילכו הפעם בדרך אחרת מזו שהיו רגילים. הם נכנסו לסמטה לא מוכרת ואז פגשו לפתע בחסיד ברסלב, שפתח עמם בשיחה ודיבר בעיניים בורקות-אש על רבי נחמן ועל דרכו. דיבוריו כבשו לגמרי את שניהם. הם נשמו עולמות אחרים וחשו שהם שומעים ממש את רבי נחמן, אביהם של אובדי הדרך במדבריות החיים. לאחר שסיים החסיד לדבר, היה ברור לארז ולנועם שהם נוסעים לאומן באוקראינה. הכסף שהיה ברשותם הספיק בדיוק לשני כרטיסי טיסה לבודפשט-קייב. כאשר סיפרו לרב חכימי על רצונם להגיע לאומן בי"ח בתשרי, אמר להם בהתלהבות שזה בדיוק יום פטירתו של רבי נחמן.

קרוב לחצות לילה ארז ונועם הגיעו לציון הקדוש של רבי נחמן באומן. בחוץ היה קור עז ואילו בתוך סוכה קטנה ומוצפת אור ישבו שמונה חסידים מסביב לשולחן חגיגי והמתינו לשניים שיבואו וישלימו להם מנין…

לראשונה בחייו זכה להכיר אנשים שחיברו שמים וארץ. עד כה הכיר שני סוגי אנשים, אנשים מגושמים השקועים עד צוואר ברדיפה אחר הנאות של רגע. מאידך, פגש בחיפושיו הרוחניים אנשים התלושים לגמרי מהמציאות ומרחפים בעננים. כעת פגש אנשים עדיני נפש שחיים בעולם הזה, אנשים המתמודדים עם הגשם ורותמים אותו לרוח. לא נראה עליהם שום דבר מיוחד, אבל ברגע שפתחו את פיהם התגלתה נפשם האצילית.

אחד מהם היה הרב יוסף דוד סוקר, שהחל לקרוא את סיפור היום הרביעי במעשה "שבעת הקבצנים". הוא ביאר לעומק את מהותה הפנימית של המוסיקה, זו המחברת עמקי תהום עם רום שמים והופכת את הירידה הנמוכה ביותר לגדולה שבעליות. דווקא השילוב שבין הצליל הנמוך ביותר לגבוה ביותר יוצר את הניגון הנפלא ביותר. "זה סוד המוסיקה וזה סודו של המנגן הגדול, רבי נחמן". הוא המשיך לדבר, וארז, איש המוסיקה והצלילים, הרגיש שזהו זה, שהוא הגיע ליעד הסופי, שהוא חסיד ברסלב. באותה שעה של קורת רוח בצל הסוכה באומן הבין, שלאחר שנים של חיפוש מייגע אחרי המושג "אמת", מצא אותו כאן. לאחר מכן ניגש לציון הקדוש, נתן פרוטה לצדקה, אמר את עשרת מזמורי "התיקון הכללי" וצעק מעומק ליבו – תודה, תודה, תודה…

יומיים לאחר שחזר לארץ הקודש, הפך לתלמיד מן המניין בישיבת "חוט של חסד". בט"ו בשבט, יום הולדתו של רבי נתן מברסלב, התארס, ובא’ בניסן, יום הולדתו של רבי נחמן, התחתן, ומאז הישועות והנפלאות לא מפסיקות לזרום בחייו.

כיום הוא יוצא להופעות, חוגי בית וסדנאות עם ראש הישיבה בביתר-עלית, הרב אהרון ישכיל. הגיטרות נשלפות והמיתרים הנרעדים מבשרים לכל האחים האובדים, שעוד לא אבדה תקוותם. צלילי הנחמה המכוונים מחלחלים למעמקים ודולים נשמות נדחות וניצוצות אבודים ומוסיפים עוד יהודים יקרים מפז למעגל השבים.

 

* * * 
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il.

(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה