עוד מעט השמים יתבהרו

'למה אני לא שמחה? הרי זו גולת
הכותרת! חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן,
מה קורה לי?'… לא רק לך, אלא לעוד
הרבה נשים שחוות דיכאון אחרי
הלידה ומחכות שהשמים יתבהרו שוב…
 
 
'…כל חלומותיי התגשמו. כל מה שייחלתי והתפללתי אליו. חזרתי בתשובה, מצאתי שידוך – בחור מקסים שאני אוהבת, זכיתי למתנה שכל אישה מייחלת לה – היריון, וילדתי, ברוך השם, תינוק מתוק ובריא. אז למה אני מרגישה כל כך עצובה?…'
 
נשים רבות חוות את התופעה של קושי נפשי לאחר הלידה, או כפי שנהוג לכנות זאת: דיכאון אחרי לידה. בלידה ראשונה זה יכול להיות מאוד מפחיד, מבלבל ומייאש ולפעמים זה ממש מגיע עד כדי דיכאון. זה יכול להימשך כמה שבועות או כמה חודשים. אבל כל זמן שההרגשה הזאת קיימת מתווסף לה קול קטן ופנימי שאומר – 'משהו בי ממש, אבל ממש, לא בסדר'.
 
איך זה יכול להיות שאני לא שמחה? הרי זו גולת הכותרת! שיא השיאים! לזה חיכיתי כל כך הרבה זמן, התפללתי ימים ולילות. זה הדבר הכי גדול שקרה לי בחיים. אז למה כל מה שאני מרגישה הוא רק דכדוך וחוסר עניין?
 
נכון, אמרו לי שלגדל ילדים זה קשה. אבל ראיתי את שרהל'ה השכנה. היא כל כך שמחה בתינוקת שלה. כל היום יוצאת לטייל איתה בגינה, מדברת, משחקת, מנשקת אותה. 'איזה כיף לנו. נכון?' היא אומרת לי. ואני מהנהנת חלושות בחיוך, עם עיניים כבויות שמתחתן שקיות נפוחות וכהות. מה לא בסדר אצלי? חוזר הקול הקטן ושואל. אני לא נהנית, קשה לי נורא, ההנקה מכאיבה, אני עייפה כמו שלא הייתי עייפה מעולם, אני שמנה ולא אוהבת את הגוף שלי, שנראה מעוך עוד מהלידה. והכי גרוע, אני לא מרגישה שום דבר ליצור הקטן שלי. ואם כן, אז זה גובל בכעס ואכזבה.
 
אני רוצה להגיף את כל התריסים בבית, לשכב בחושך במיטה, לא לענות לטלפונים ושלא יבואו לבקר. אבל לא נעים לי להתנהג ככה. שלא ידעו, שלא יראו, מה הם יחשבו עליי? ובעלי מתהלך גאה כל היום. מספר בעבודה ובלימודים על הקטנצ'יק. בואי נזמין את כל החברים, נעשה סעודת "אמן", נפרסם את הנס… ולמה את לא שמחה? מה קרה?
 
ואז הוא מתחיל להתייעץ עם כל החברים, על אשתו המסכנה, שקשה לה. לברר מה לא בסדר. למי יש עצה טובה איך להוציא אותה מהמרה השחורה?
 
לידה היא תהליך מדהים ובלתי נתפס. את נוגעת באלוקות כשאת יולדת, כי את בוראת חיים חדשים. הגוף שלך יודע ללדת, ובמקביל, עובר חוויה מאוד מטלטלת, במיוחד אם זאת הפעם הראשונה. זה לוקח זמן להשתקם, ובינתיים, את מרגישה חצי בן אדם, לא בשיא כוחך, כאילו לקחו לך את עצמך. ההנקה גם היא לא תמיד דבר פשוט וטבעי כמו שזה נראה מבחוץ. לפעמים זה מסתבך וכמעט תמיד כואב בחודשים הראשונים. לקום כל כך הרבה פעמים בלילה זה לא דבר שאת מורגלת בו. הרצון לישון הוא כל כך עז, שאת מוכנה לעשות כל דבר שבעולם בשביל לא לקום. אבל את קמה, עם תחושות של כעס ועצבות, צוברת עוד ועוד עייפות שמחלישה לך את הנפש והשמחה.   
                                
אז אני רוצה להגיד לך אחותי, יקירתי, שאת לא לבד. המון נשים, ואני ביניהן, הרגישו ומרגישות את מה שאת חווה. זה יכול להגיע ברמות שונות של קושי, ולהימשך פרקי זמן שונים, אבל ההרגשה הזו היא טבעית ונובעת גם מחוסר איזון הורמונאלי של הגוף, לאחר הלידה ובעקבות ההנקה.
 
אל תרגישי אשמה, או שמשהו בך לא בסדר. עלייך לדעת שזה זמני, זה יעבור. את עוד תחזרי לעצמך ותחווי את עוצמות האהבה הכי חזקות שיש. לכולן זה קשה, גם לאלה שלא מראות. זה שינוי דרסטי וקיצוני שאין שום דרך להתכונן אליו לפני, ולוקח זמן להסתגל אליו. תני לעצמך להרגיש את מה שאת מרגישה, זה בסדר.
 
אולם, אם הרגשה זו נמשכת זמן רב מדי ואת מרגישה שאת מאבדת את הרצון לחיות, חס ושלום, אז זה הזמן לקבל עזרה מקצועית. ולאורך כל הדרך – לא לשכוח שיש בורא לעולם שנתן לנו את כוח התפילה! והוא לא מעמיד בניסיונות שאי אפשר לעמוד בהם. הוא נתן לך מתנה גדולה, כי את יכולה. אז עכשיו זה קשה כי את רק זורעת את הזרעים, אבל עוד מעט גם תקצרי את הפירות ותזכי להנאה המיוחלת. תינוק זה נתינה אינסופית. תזכרי שדרכו תלמדי נתינה אמיתית מהי. כך אנחנו עובדים על מידת הביטול כדי ללמוד איך לעבוד את הקדוש ברוך הוא. ותגידי תודה. על הכל. כי עוד מעט, ב"ה, השמים יתבהרו ושוב תרגישי שמחה.