עזות דקדושה

 

על ידי פגם העזות שבקדושה, היינו שאינו עז כנמר נגד המלעיגים עליו והרוצים למונעו מעבודת-השם לבלי לשמוע כלל לשום בלבול וליצנות שלהם ולבלי להתבייש מהם כלל, רק שיהיה מצחו חזק לעומת מצחם כעמוד ברזל וכחומת נחושת. וכשפוגם בזה ואין לו עזות של קדושה כנגדם, על ידי זה הוא נמנע על ידם מעבודת השם ואינו זוכה להתקרב למנהיגים האמיתיים, ונפגמת האמונה אצלו, ואינו זוכה לקבל תוכחה. ואז עונשו, שמוכרח ללוות מאחרים ונעשה עבד לווה לאיש מלווה ונכנע אליו, בבחינת "אין אדם מעז פניו בפני בעל חובו".

 

 

בזמן שהבעל שם טוב זצ"ל התפלל פעם אחת עם החבריא שלו, והתפללו בהתלהבות גדולה מאוד כדרכם, הבחינו החבריא אחר כך, כשסיימו את תפילתם, שהבעל שם טוב היה עם פנים זועפות.

 

אמר להם הבעל שם טוב: "בעת שהייתם מתפללים, הכניס הבעל דבר בכל אחד מכם מחשבות של גאות ורמות-רוח, שאתם מתפללים בהתלהבות ובדבקות כזאת, ועל ידי זה נתעורר למעלה קיטרוג גדול עליכם, והיתה לי יגיעה גדולה עד שהמתקתי זאת".

 

וסיפר זאת איש אחד, למען נדע כולם, כמה וכמה צריכים להרבות בתפילה על זה, לזכות להינצל מגאווה שהיא תועבת השם, כי יכול להיות, שאפילו שכבר נקיים מכל התאוות והמידות הרעות, אף על פי כן נשאר בלב גאווה טמונה, חלילה.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.