עכשיו PAUSE!

עכשיו PAUSE!

העולם עצר מלכת.

שקט. כמעט דממת אל חוט. פתאום שומעים את ציץ הציפורים בחוץ ולא את קול הצופרים של המכוניות.

האוויר נקי. הרבה יותר נקי. אחוזי זיהום האוויר ירד פלאים. אין נסיעות ואין לחץ של פקקים . כי פשוט אין תזוזה. תרתי משמע.

במרכולים יש מלאי עצום של מזון ושאר מוצרים בסיסיים נצרים. אבל המחירים גבוהים.
אנשים פתאום מגלים את הבית שלהם ובעיקר את הדיירים שבתוכם. האישה, הבעל והילדים.

הזמן כמו עצר מלכת.

השעון מתקתק קדימה והמחוגים זזים כמו כבכל יום, אבל משהו פה שונה בעולם. משהו משתנה ומשהו גם עתיד להשתנות.

פאוזה.

בורא העולם שם אותנו במצב של PAUSE, המתן, HOLD.

כמו במילים אחרות אומר לנו, "עצור לרגע בני היקר. עצור וקודם כל תנוח. תירגע. תנשום אוויר ותחייך. עכשיו אחרי שנרגעת בוא ותחשוב למה שמתי אתכם במצב הזה. הרי כל דבר שאני עושה יש לו מטרה ותכלית. ועכשיו עם השקט המופתי הזה, אף אחד לא יכול לומר ולטעון ש:

"סליחה, אין לי זמן",

 "אני ממהר. ממש ממהר, אין לי שנייה לנשום",

"יש לי מבחן באוניברסיטה"

צריך לשלם משכנתא"

"אני טסה לחו"ל לחצי שנה"

"אני בקניות וכל היום מסתובבת בקניונים"

"אני עושה לק ג'יל וגבות"

"הופס שכחתי את היום הולדת של אשתי, גם את של עצמי .."

"אני לומד למבחני לשכה רק בעוד חודשיים תראו אותי"

"קבעתי פגישה עם חברים ומחר אנחנו טסים לתאילנד"

"עזוב אותי, תן לי את הסדרות והסרטים שלי עם בקבוק בירה, רק תן לברוח"

"הילדים הולכים לישון כל כך מאוחר שאין לי זמן לעצמי, אפילו עשר דקות להיזרק על הספה"

"כל היום כביסה, קיפולים, קניות, לבשל ארוחות, להכין סנדוויצ'ים, לנקות ולסדר את הבית, כאילו אני איזה שפחה ומנקה פיליפינית. מרגישה ממש כמו משרתת בבית הזה שאף אחד לא זז בו.."

"אני חוזר כל כך מאוחר הביתה מהעבודה, ויוצא כל כך מוקדם בבוקר לעבודה, כאני בא הילדים ישנים כשאני יוצא הם עדיין לא התעוררו. ובשישבת אני עובדת במשמרות חלקיות, בקושי רב יוצא לי לראות את ילדיי, בני כמה הם כבר…?"

"שוב פעם שכחתי את יום החתונה שלנו, למרות האזהרות החמות שקבלתי מאשתי, התזכורת בטלפון והרישום ביומן. כל זה לא עזר כי הייתה ישיבת מנהלים דחופה שהתארכה והתארכה.. כן רציתי להזמין לנו מסעדה, לשבת לדבר קצת בניחותא, כן תכננתי לצאת יותר מוקדם מהעבודה ולקנות לאשתי מתנה לכבוד יום הנישואים, אבל מה לעשות, העבודה קודמת לכל!"

"החיובים בסוף החודש הורגים אותי ואני לא יודע מה לעשות. צף בים של עבודות. שלוש עבודות מצאת החמה עד צאת הנשמה. אם ארבעה משכורות (שלוש שלי ועוד אחת של אשתי) לא מספיקות, אז מה כן??"

"צריך להיות רוטשילד כדי לחיות פה כמו בני אדם.."

"כסף. כסף. כסף. אהה וגם מעמד. אני רוצה כסף והרבה וגם להיות פה משהו.. לפחות ברמת בכיר.. ובשביל זה צריך לעבוד. וקשה.."

"לא כולנו נולדים עם כפית של זהב בפה. למעשה רובנו לא. וכדי להצליח אני חייבת לעשות משהו עם עצמי. אני מרגישה שאני כל הזמן דורכת במקום.."

"במלצרות עושים ים של כסף. וגם בדוגמנות. ומכירים כל כך הרבה אנשים ופרוטקציות. קצת להתחנף, לשון חלקלקה, לעשות עיניים לאחרים והנה את משודרגת ומסודרת לכמה שנים טובות.."

"יש לי שני בתים. אחד מרכזי ואחד שולי. המרכזי נמצא במשרד ברחוב רוטשילד בתל אביב שבו אנו מבלה את רב שעות חיי עם הלקוחות ובעיקר עם המזכירה הצמודה שלי.. ואשתי? אשתי רב הזמן עם חברות ומבזבזת לי את הכסף שאני מרוויח על שטויות ומותגים בקניון. אהה.. ובקרוב אנחנו פותחים תיק ברבנות. נשבר לי ממנה, הרסה לי את החיים עם כל השיגעונות שלה ובעיקר עכשיו שהתחילה לשמור שבת. שבת?? אני חצי שבת בחוף הים עם ההיא, נו, המזכירה שלי.. שתרד לי מהוריד ותעזוב אותי לנפשי"

"יו, אני לא מאמין.. איזה בחור יפה הוא.. ממש מצא חן בעיני.. איך אפשר להשיג את הטלפון שלו, אני מאוהב!.."

"שבת זה לא בשבילי. נו בחייכם עזבו אותי עכשיו. מה נסגר אתכם נהייתם לי 100 שערים פתאום? אחרי שקרעת פה את כל הפאבים בתל אביב נהיית לי האדמו"ר מתל אביב ומשכנע אותי לשמור שבת? מה נהיית לי פרימיטיבי כמו ההם..? יאללה, תן קצת לחיות!"

"לא , לא, לא אני לא הולכת! מה פתאום לחכות שבועיים. בעלי לא יסכים לזה. וגם אני לא ממש רוצה. יש לי כל הזמן אירועים משפחתיים, אני נוסעת לפה ולשם, ולהוריד את הציפורניים והלק. מה פתאום? וגם הבנתי שלא תמיד מחליפים את המים, וגם כל הבדיקות האלה , עזבי, לא מתאים לי.."

"הלו, רווית, מה נשמע? אז את שומעת..? תקשיבי יש לי משהו לספר לך את לא תאמיני.. עלפון! את תהי בהלם.. את זוכרת את ההיא.. וההוא.. וההם.."

"בטח שאני הולכת למקווה, פעם כן, עשרים פעמים לא – מתי שנוח לי ואיך שמתחשק לי. אני לא מקפידה על זה. מאד כייף לי ללכת וגם בעלי מחכה לי, אבל אני לא מתמידה, אין לי זמן, ואני גם שוכחת.."

"אנחנו חייבים למסד את הקשר בנינו, ואני רוצה שאת תתחייבי לי בברית נישואין. אנחנו לא יכולות להתחתן ברבנות.. הרי אנחנו שתי נשים.. אז השגתי רב "רפורמי" שיחתן אותנו, אהה סליחה רבנית רפורמית, וגם את תוכלי לשים תלית עלייך. אהה.. ובעוד שבועיים נוכל גם לפתוח תיק אימוץ או שנטוס לפונדקאות. אני מכינה את עצמי טוב, לוקחת הורמונים וגם ויטמינים. יד ביד אנחנו ביחד. אוהבת אותך.."

…

פאוזה. הולד. עצרו!!!!

אחחחח!! כמה קשה היה לי לכתוב את המשפטים האלה!! אז מה היה לנו פה??

חילול שבת.
בגידות וניאוף.
ניאוף וחורבן הטבע בבחירת בני/ות זוג הפוכים.
אי שמירת טהרת המשפחה.
לשון הרע ורכילות.
עגל הזהב. כסף ועבודה. עבודה וכסף.
ריצות מדומיינות אחרי תאוות ושלל הבלי העולם.

התרחקות טוטאלית מן הקדשה. מן התורה. מהשם יתברך.
התרחקות מהתכלית שלשמה נבראנו, "כי אין לנו זמן".

אז בורא העולם עצר אותנו מלכת והוקיע את כל הקשקושים והתירוצים של "אין לי זמן" ועכשיו תתחילו כל אחת ואחד מאתינו לעשות חשבון נפש מתבקש. זה הזמן וזו השעה. ויפה שעה אחת קודם!

אם כך, מה הפלא שהקדוש ברוך הוא הביא את הקורונה לעולם שתעיר אתכם ממעשיכם הנפשעים? הרעים? שתחזרו לדרכם האצילית והמכובדת כיהודים כשרים!

ועכשיו כשיש לכם זמן, בואו נראה מה אתם עושים עם הזמן הריק והמיותר שלכם.. במה אתם בוחרים? האם להמשיך ב.. או לשנות את..? הבחירה בידכם!

* * *
רוחמה אפרתי B.A בפסיכולוגיה ותקשורת, Master & Trainer NLP  תת מודעי קליני רפואי, מרצה בכירה, מעבירת סדנאות וערבי הפרשת חלה. לפרטים: 054-2176644