על הניסים בחנוכה,אמירת הלל בחנוכה ועוד

 

 

א. מי שטעה ואמר "על הנסים" בעבודה, דהיינו בברכת רצה, במקום יעלה ויבא, אם נזכר בהודאה, חוזר ואומרו במקומו כתיקון חז"ל, ואם לא נזכר אלא בסוף התפילה, אינו חוזר, שאין בזה כל חשש הפסק במה שאמרו שלא במקומו.

ב. אין לדלג נוסח על הנסים בחנוכה או בפורים או לקצרו, בכדי להספיק לענות קדיש או קדושה. והוא הדין בליל ראש חודש, שאין לדלג "יעלה ויבא" משום כך. וכן בתענית ציבור שאין לדלג "עננו" בשביל זה. (יבי"א ב/לב. יחו"ד א/עז)

ג. גם בברכת המזון של חנוכה צריך לומר על הנסים בהודאה, לפני "על הכל ה’ אלהינו אנחנו מודים לך". ואם שכח לאמרו, כל זמן שלא הזכיר "השם" בחתימת הברכה חוזר. ואם הזכיר שם ה’ אינו חוזר, וטוב שבאמצע הרחמן, יאמר הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וכו’.

ד. אין להזכיר מעין המאורע בחנוכה (ובפורים) בברכה מעין שלש, ורק בדיעבד, אם עבר והזכיר לפני החתימה, אינו חוזר ומברך. (יבי"א ג/לו)

ה. בנוסח על הנסים, יש אומרים "חשמונאי" האלף בחיריק ומתבטאת במבטא, ויש אומרים "חשמונאי" הנו"ן בפתח, והאלף נחה. ולכל אחד מהמנהגים יש לו על מה שיסמוך. ונכון יותר לומר האל"ף בפת"ח. כמו כן יש אומרים "כשעמדה עליהם מלכות יון הרשעה על עמך ישראל", ויש אומרים "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל", בלי תיבת עליהם, ושתי הנוסחאות נכונות, דעבר כמר עבד, ודעבד כמר עבד. וצריך לומר לשכחם "תורתך" ולהעבירם מחוקי רצונך, ולא "מתורתך". כן צריך לומר וקבעו שמונת ימי חנוכה "אלו" בהלל והודאה. וכן צריך לומר ועשית עמהם נסים ונפלאות, בלשון רבים, לרמוז על נס הנצחון ונס השמן.

 

 

ו. בכל יום משמונת ימי חנוכה, גומרים את ההלל בתפילת שחרית. ומותר לענות קדיש וקדושה, ואמנים דברכות, באמצע ההלל. (יבי"א ב/לב)

ח. האבל חייב לגמור ההלל בברכותיו יחד עם הציבור, אף כשמתפללים בבית הנפטר. (יבי"א ד/לג חיו"ד)

ז. נשים פטורות מאמירת ההלל בימי החנוכה, אף על פי שחייבות בנר חנוכה, משום שאף הן היו באותו הנס. ואם ירצו לקרוא ההלל בחנוכה, לא תברכנה, דספק ברכות להקל, וגם הנשים מבנות אשכנז הנוהגות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא, מכל מקום כאן לא תברכנה על ההלל בחנוכה, כיון שזו מצוה שאין בה עשייה. (יבי"א ו/מה)

ח. בכל שמונת ימי חנוכה יאמרו בשחרית בית יעקב לכו ונלכה באור ה’, ומזמור של יום כרגיל, ואין לומר אלא "היום כך בשבת" ולא יותר. ואחר כך מזמור שיר חנוכת הבית. ויש נוהגים שלא לומר מזמור של יום רק מזמור שיר חנוכת הבית, ויש להם על מה שיסמוכו. וכשאומרים בזמירות שבסוף הודו "ארוממך ה’ כי דליתני", לא ישנו בחנוכה להתחיל "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", כמו שכתוב במקצת סדורים, אלא יתחילו כמו בכל השנה מפסוק ארוממך, כי מאחר שעתידים לאמרו בשלמות בסוף התפילה אין לכפלו פעמים.

 

 

 

 

ט. בכל שמונת ימי חנוכה קוראים בפרשת הנשיאים, וכשחל יום ראשון של חנוכה בחול, מתחיל הכהן מפרשת כהנים עד "ויקריבו אותם לפני המשכן", והלוי קורא משם עד "ויהי המקריב ביום הראשון", והשלישי קורא משם עד "ביום השני". ויש נוהגים שהכהן קורא עד סיום ברכת כהנים, ואף על פי שיש להם על מה שיסמוכו, נכון להודיעם שיותר טוב להמשיך עד "לפני המשכן", ואם יסכימו לבטל מנהגם תבוא עליהם ברכה. ואין צריך לומר שאם טעה הש"צ וסיים לכהן "ואני אברכם". וקפץ הכהן וברך ברכה אחרונה שיצא, ואין מחזירין אותו.

י. ביום השני קורא הכהן הפרשה של יום השני עד "מלאה קטורת", והלוי משם עד ביום השלישי. והשלישי חוזר וקורא ביום השני עד ביום השלישי. ואם טעו וקראו של יום שלישי ביום שני או להיפך, וסיימו הקריאה, יצאו ידי חובתם, ואין צריך לחזור ולקרוא אפילו עדיין הספר תורה מונח לפניהם. וכן הוא הדין לשאר ימי חנוכה.

יא. ביום השמיני קורא הכהן עד מלאה קטורת, והלוי משם עד ביום התשיעי, והשלישי חוזר וקורא ביום השמיני, וממשיך משם הלאה, עד "כן עשה את המנורה". וכן פשט המנהג בארצנו הקדושה, ואין לשנות. (יחו"ד ד/לט)

יב. אם טעה השליח ציבור וקרא לשלושתם "ביום השמיני" בלבד, כשאר הימים, אינו חוזר, ומכל מקום אם עדיין לא החזירו את הספר תורה למקומו, טוב שימשיך לקרוא השלישי בלי ברכה מ"ביום התשיעי" עד "כן עשה את המנורה". (שער אפרים)

יג. כשחל יום ראשון של חנוכה בשבת, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים שבעה עולים (לכל הפחות) בפרשת השבוע, והמפטיר קורא מברכת כהנים עד ביום השני, ומפטיר "רני ושמחי בת ציון". ובשבת שניה המפטיר קורא מביום השמיני עד כן עשה את המנורה, ומפטיר בנרות דשלמה, ולעולם אין מזכירים חנוכה בברכת ההפטרה.

יד. ראש חודש טבת שחל להיות בחול, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים שלשה עולים בפרשת ראש חודש, ומתחיל "צו את בני ישראל", והרביעי קורא בשל חנוכה בנשיא של אותו יום. ואם התחילו לקרוא בעליית כהן בקריאה של חנוכה, ימשיכו הקריאה, ושאר העולים יקראו בשל ראש חודש. (מאור ישראל מגילה כס:)

טו. ראש חודש טבת שחל בשבת, מוציאים שלשה ספרי תורה, וקוראים ששה בפרשת השבוע, והשביעי משלים הקריאה בספר שני, שהוא של ראש חודש, והמפטיר קורא בספר תורה השלישי בפרשת הנשיאים, והמשלים בספר השני אומר חצי קדיש. וכן המפטיר אומר חצי קדיש. ואם עלו שבעה עולים או יותר בספר הראשון, יאמרו שלשה קדישים, קדיש לכל ספר תורה, וכן יש לנהוג בראש חודש ניסן שחל להיות בשבת, שמוציאים בו שלשה ספרי תורה, שיש לומר קדיש על הספר תורה הראשון, רק אם עלו שבעה עולים או יותר, כגון שהעלו מוספין, שאז יש לומר חצי קדיש לכל ספר תורה, מאחר ונשלמה חובת היום בספר הראשון. (יבי"א ד/כד. יחו"ד א/עו)