ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות – כו מנחם אב

כו מנחם אב - שמירת הלשון – חלק שני - ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות התורה - והנה לבד כל אלו הפרשיות שהזכרנו עד עתה, המדברים בעניין איסור לשון הרע, ברך הקב"ה ברכה מיוחדת למי...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 06.04.21

כו מנחם אב
 
שמירת הלשון – חלק שני
 
ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות התורה
 
פרשת תבוא
 
והנה לבד כל אלו הפרשיות שהזכרנו עד עתה, המדברים בעניין איסור לשון הרע, ברך הקב"ה ברכה מיוחדת למי שנזהר מחטא זה, ולהיפך לבעל לשון הרע, נאמר עליו ארור, והוא בפרשת תבוא (כז, יג): "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וגו’", שכל אחד-עשר הארורים פתחו מתחילה בברוך, למי שנזהר בזה, ועל כן אמרו מתחילה בברכה בקול רם אל כל איש ישראל, למי שנזהר מחטא זה, וכל ישראל ענו על זה אמן, ואחר כך אמרו (שם כד): "ארור מכה רעהו בסתר", שהוא נאמר על לשון הרע, כמו שכתוב בספרי, וכל ישראל ענו על זה אמן, וכמה יש להיזהר מחטא זה, שהוא מקולל עבור זה מכל ישראל, ואשרי מי שנזהר מחטא זה, שהוא מבורך מכל ישראל ביחד.
 
 
***
 
מתוך "סם החיים" השלם
 
פרק יד – בו יבואר כי עוון לשון הרע הינו סיבת חורבן בית המקדש ואורך הגלות
 
ד – בעון לשון הרע הגדול מכולם, הוא גלות האחרון הגדול והחמור
 
ראיתי בספר ברכת טוב, שכתב בדף ה, כי בעוון עבודה זרה היה גלות נבוכדנצר, והוא חמור בסקילה, לכן נשרף בית המקדש ונכשלו באנדרטי. ובעוון שפיכות דמים נמסרו להריגה בימי המן, והוא בסייף, ולכן נתבטל בניין בית המקדש. ובעוון גילוי עריות היה שמד של היוונים. וגזרו שכל כלה תבעל להגמון תחילה. והוא בחנק. קל מכולן. לכן היה בית המקדש רק שפרצו בו ושיקצו הכלים, ובעוון לשון הרע הגדול מכולם, הוא גלות האחרון הגדול והארוך והחמור, ואין תיקונו אלא בתורה, זהו תורף דבריו.
 
ובגלות זאת היו כל הצרות שהיו בגלויות קודמות
 
ועל פי זה יש לתת טעם, כי הן בעוון בגלות האחרון, הרבה מישראל בגירושין המירו כבודם בעוונותינו הרבים, וזה יתר מאוד ממה שנכשלו באנדרטי בימי נבוכדנצר, והיו כמה הריגות רבבות אלפי ישראל בכמה מקומות, בספרד וצרפת ואשכנז נהרגו על קידוש ה’. ואם נמסרו להריגה בימי המן, בעוונותינו הרבים, גלות זה נהרגו כפליים כיוצאי מצרים, מלבד אשר שפכו דמם בימי החורבן. והן בעוון, כמה כוהנות נשי כהנים נאסרו כהונה וכהנה.
 
ונמצא, כי בגלות זה היו כל צרות שהיו בימי נבוכדנצר והמן ויוון. והטעם, שגלות זה בעוון לשון הרע, ולשון הרע שקול בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ולכן היו כולם בגלות זה. (החיד"א בספרו דברים אחדים דרוש ל"א).
 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה