ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות – כז מנחם אב

 

"את ה’ האמרת היום להיות לך לאלוקים, וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצוותיו וגו’" (שם כו, יז), מזה הפסוק אנו למדים גודל מדרגת המתחזק ללכת בדרכי מידותיו של הקב"ה, ולהיות רחום וחנון וכדומה, שהרי מנה הכתוב מעלה זו קודם שמירת החוקים והמצוות והמשפטים. הנה למדת, שהיא קודמת במעלה. [דוגמה מה שאמרו בברכות (דף מא, ע"ב) על הפסוק שמזכיר בשבחה של ארץ ישראל, "ארץ חיטה ושעורה וגו’" כל הקודם, קודם לברכה], ומאוד צריך להתחזק בעניין הזה. וממילא אנו למדים לענייננו להיות זהיר מאיסור לשון הרע, שגם זה מדרכי מידותיו של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין יא, ע"א) במעשה של עכן, שמעל בחרם, ונפלו ישראל על ידי זה במלחמה (יהושע ז, ו): "ויפל יהושע לפני ארון ברית ה’ וגו’", ואמר לו הקב"ה (שם י): "למה זה אתה נופל על פניך וגו’", (שם יא): "וגם גנבו גם כיחשו וגו’" (שם יב): "לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם". אמר לו יהושע: אמור לי מי מעל? אמר לו: וכי דלטור אני? לך הטל גורלות ויתוודע לך. ואפילו בדבר שמצוה להתברר במעשה של עכן, שהיו מחוייבים לבער החרם, אפילו אז, כל מה שיכול להתברר ממילא ולא לומר בפה, יש לעשות כן.

 

ובאמת, כיון שבראו הקב"ה בצלמו, ככתוב בתורה, יש להתדמות לבורא יתברך מה שיוכל. והנה בעבור גדולת המידה הזאת, שהוא העיקר הגדול בעבודת ה’ יתברך, פרט לנו הכתוב בפירוש (דברים יט, ט): "וללכת בדרכיו כל הימים", והיינו, שלא די שיהיה האדם במקרה איש טוב, רחום וחנון ורב חסד וכדומה, כי אם כל הימים יהיה זהיר במידה הקדושה הזו ללכת בדרכיו. ובשאר כל המצוות, אף שגם אותם צריך לשמור כל הימים, לא פרט לנו הכתוב על כל מצוה בפרט, כי אם בדרך כלל, (שם כט, כח): "הנסתרות לה’ אלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". והטעם כמו שכתבנו.

 

והנה הראיתי לעיני הכל ריבוי הפרשיות בתורה, המספרים ומזהירים מדיבורים אסורים, וכן יש כמה וכמה עשורת פסוקים בנביאים וכתובים, המתעבים את האיש המפקיר פיו לכל אשר יחפוץ יצרו. אשרי אנוש, החס על כבוד תורת ה’ וזהיר שלא לעבור עליה. מחלקו יהיה חלקנו, ומגורלו יהיה גורלנו.

 

 

 

 

 

וכאשר נחפשה דרכינו ונחקור, איזה עוונות הם מהעקרים הגורמים לאריכות גלותינו, נמצאם הרבה, אך חטא הלשון הוא על כולו מפני כמה טעמים. (הקדמת הספר חפץ חיים).