עניני שמירת הלשון על פי סדר פרשיות התורה – ד תמוז

 

"ויגד לשני אחיו בחוץ" (בראשית ט, כב): סיפרה לנו התורה עוונו, שלבד שלא כיסהו בעצמו, עוד סיפר בחוץ, היינו בשוק, כמו שתרגם התרגום, ולא חשש כלל על קלונו, שלא לבזותו בפני אנשים, ולכך קללו.

 

 

ביקש יעקב אבינו (בראשית כח, כ): "ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך". כתוב במדרש: ושמרני מלשון הרע, וכעין זה אמרו חז"ל בספרי על הפסוק (דברים כג, י): "כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרתם מכל דבר רע", שהוא מרמז על לשון הרע. ופשוט, שבעת שאדם הולך במקום סכנה, צריך שמירה יתירה, וככתיב התם (שם, טו): "כי ה’ אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך וגו’", וידוע, שבעוון לשון הרע מסתלקת השכינה מישראל, ואין לו מי שישמרנו. וכן ביעקב, כשהלך אצל לבן, הוא מקום סכנה, וכמו שאנו יודעים מסוף מעשה, שרדף אחריו להרגו, לולא שהקב"ה הציל אותו, וככתוב (דברים כו, ה): "ארמי אובד אבי", לכן ביקש יעקב אבינו שלא יכשל בזה.

 

 

 

 

אני זוכר שאבא ז"ל (הג"ר זאב צ’צ’יק זצ"ל) אמר לי פעם: "אם אתה רוצה לחיות חיים מאושרים, לעבור את הכל בשלום ובשלוה, בדבר אחד תהיה זהיר ביותר עד למאוד. אף פעם ואפילו פעם אחת, לא לדבר מהנושא "חסידים" "ליטאים".

 

הכרתי במשך ימי חיי כל מיני סוגי אנשים ונוכחתי לדעת כמה גרוע הוא נושא זה. הכרתי חסיד חשוב עד למאוד, אולם דווקא בזה נלכד עד למאוד וירד ממש לבאר שחת, רח"ל.

 

ולהיפך, הכרתי ליטאי אחד גם כן חשוב, שגם אותו לכד היצר במלכודת זו, וסופו היה רע ומר רח"ל. אם חכמה אין כאן – זיקנה יש כאן. מכל מה שייך לנושא זה, מכל מה שנודף ממנו ריח של "שיטות" – ידך על תהי בו. התרחק ממנו כמטחוי קשת ואז תלך לבטח דרכך וטוב לך בזה ובבא", עכת"ד.

 

ובקצרה מתוך שיחות אחרות ממה שאמר: "לשמה", "בחירות", "מוסר", "חסידות" ועוד ועוד. אלו הם שמות המכמורות ומצודות של היצר, שבזה הוא בטוח שאם רק האדם פותח פיו באלה הרי אלו שלו, הוא כבר לא ברשותו אלא ברשות ורשת היצר. (פנינים ואגרות "תורת זאב" לזכרו של הג"ר זאב צ’צ’יק זצ"ל).