עץ החיים

תחזיקי חזק, בנצח האמיתי! כל
השאר הוא כמו נוף רקע, כמו עלים,
הם ירוקים למראה, דברים זמניים
שלא ניתן להישען עליהם או להיאחז
בהם בעת צרה…

שרתתי במסגרת שירותי הלאומי בקיבוץ שדה-אליהו, שם התוודעתי למכללת "אורנים" והחלטתי ללמוד בה לאחר שאסיים את שירותי. הוריי חששו מאוד מפני שמדובר בסמינר חילוני מובהק, אבל הבטחתי להם שאשתתף בשיעור יהדות קבוע כדי לשמור על הגחלת, וכך עשיתי. הצטרפתי לשיעור של "ערכים" באזור שהיה מעניין ומחזק.

לא היה לי קל להשתלב בלימודי המכללה מבחינה רוחנית והחלטתי להתאמץ יותר. בתחילת השנה קניתי סידור "רינת ישראל" גדול וכבד, כמו שמצוי בבתי הכנסת וסחבתי אותו בתיקי מדי יום, כדי שלא אוכל לשכוח למה אני קשורה. הגעתי למקום הלימודים חצי שעה לפני כולם והתפללתי לבדי, לאט ומכל הלב, ללא מורה משגיחה ומחייבת. חוויה מרגשת מדי בוקר.

קיבלתי על עצמי ללבוש חולצת שרוול באורך שלושת-רבעי. כאשר בירכתי ברכת המזון במסעדה, קראתי מילה במילה במתינות ובכוונה מתוך סידורי הגדול, וחשתי גאווה יהודית באותם רגעים.

למדתי ספרות אנגלית והייתי חייבת ללמוד מיתולוגיה יוונית ונצרות, מפני שדימויים רבים מהתחומים הללו משובצים לרוב בספרות האנגלית.

המרצה היה כריזמטי ומעניין, והכרתי אותו משיעוריו המרתקים על תולדות התיאטרון ומחזות שייקספיר. אבל בשיעורים הללו נטה לזלזל ביהדות. כל הזמן ערך השוואות בין הנצרות והמיתולוגיה לבין היהדות וראה בכולם בליל של מנהגים פגאניים קדומים. הרגשתי ברגעים שבהם דיבר בזלזול על היהדות כי ליבי פועם בחוזקה, ראשי כאב ודעתי כמעט נטרפה. בתור טיפוס דעתני נכנסתי מדי פעם לויכוחים עם המרצה המנוסה, כאשר ידיי רועדות מרוב התרגשות. העובדה שלא הייתי מסוגלת להסביר עד הסוף את האבסורד שבדברי המרצה בכל אותן השוואות, תסכלה אותי. היו לי טיעונים אבל לא מספיק חזקים. ככלות הכל, הייתי בחורה צעירה ולא מנוסה ואיך אוכל להתמודד עם מרצה כה מנוסה?!

המרצה ותלמידיו נותרו כמובן בדעתם.

היה לי ברור כשמש שהאמת אתי ונדהמתי עד כמה האמת נסתרת מהמרצה והסטודנטים שהתייחסו בשיא הרצינות להשוואות בין הדמויות הקדושות בתנ"ך, לבין הדמויות המיתולוגיות והנוצריות. הם רשמו כל מילה ולא התעוררה אצלם שום קושיה.

בסוף אחד השיעורים הללו, שבו הרגשתי דפיקות לב חזקות מתמיד, יצאתי נרעשת מהכיתה ועליתי במדרגות לכיוון היציאה, כשליבי ממורמר מחוסר האונים שלי להכחיש את המרצה במגרשו הביתי. בעודי עולה במדרגות שהובילו לשביל, התרחש דבר מדהים, שלא אירע לי מעולם.

ראיתי מולי בבהירות עצומה קטע מגזע של עץ רחב, חום וחם. מרוב גובהו העצום שנדמה כמו נצח, לא היה ניתן לראות את תחילתו בקרקע ואת צמרתו ממעל. חשתי שהעץ האינסופי שייך לי ושאני קשורה אליו בקשר בל ינתק. מצידי העץ הציצו כל מיני שיחים, גבעולים דקים שבראשם עלים דקים וארוכים. למרות שהעץ לא היה שם במציאות, הוא היה ברור וודאי לי יותר מכל הנוף מסביב. ובעת שהתבוננתי בעץ המופלא, אמר לי קול פנימי: "את מחזיקה ביהדות, בתורה הקדושה, בנצח האמיתי! כל שאר הדתות והאמונות הן כמו נוף רקע, כמו עלים, הם ירוקים למראה, דברים זמניים שלא ניתן להישען עליהם או להיאחז בהם בעת צרה".

הכל ארך אולי שנייה אחת. מאותו רגע חדרה לראשי הכרה ברורה: "אל תדאגי מכך שאת לבד במקום הזה. דעי לך שאת צודקת, אפילו אם אינך יכולה לשכנע כאן אף-אחד!"

מכאן ואילך המשכתי להתקדם בדרך השם, למדתי והתפללתי יותר, קיימתי מצוות ביתר שאת. הרגע, שבו ראיתי את חזיון העץ האינסופי, נצור בליבי בחום עד היום. אני רואה בו מתנה שקיבלתי מהשם, כמו נשיקה שאב נותן לבתו. כאילו אמר לי באמצע החיים: "אני רואה אותך בכל רגע. תמשיכי הלאה בדרך האמת!"

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)