עצה

     

צריך האדם להדיר שינה מעיניו ותנומה מעפעפיו – לשוטט ולבקש ולהרבות בתפילה ובתחנונים, שיזכה למצוא את הצדיק שיוכל לרפאותו ולהכניס בו השגת אלוקות ולהציל את נפשו מיני שחת, ועל זה צריכים לשבר את השינה ולקום בחצות לילה ולבכות ולצעוק מאוד על חורבן בית המקדש ועל הסתלקותם של הצדיקים, שקשה כפליים כחורבן בית המקדש, עד שיזכה גם עתה למצוא את הרבי והמנהיג האמיתי, שיוכל להכניס בו ידיעת אלוקותו יתברך, שעל ידי זה יתמלאו לו כל החסרונות ויתבטלו כל הצרות ויתתקן הכל.

 

 

 

                     

דע, כשיש שלום בעיר זה מפני שאין בר-דעת בעיר הזאת, כי אם אין דעת הבדלה מניין (ירושלמי ברכות ה). אבל כשיש בר דעת בעיר אז יש הבדלה, זאת אומרת שישנם אנשים שנוטים להיות עם בר הדעת הזה ולדבוק בו, ויש אנשים שחולקים עליו, על כן נוצרת מחלוקת.

 

דע, ששמו של האדם ניתן לו לפי הפעולה שיש לאדם לעשות בעולם. ויש אחד שעושה את הפעולה שלו במחצית חייו, ולכן צריך לתת לו שם אחר, שם חדש. כי השם שנותנים לאדם הוא לאחר מות הלבושים שלו, כי השם הוא בחינת לבושים, כמו שכתוב: "אני ה’ הוא שמי וכבודי" (ישעיה מב) – כבודי זה בחינת לבושים.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.