ערב תשעה באב וסעודה מפסקת ועוד

 

 

א. נהגו לישב על גבי קרקע בסעודה המפסקת, רק שיתן איזה שטיח או בגד להפסיק בינו לבין הקרקע. ואין צריך לחלוץ מנעליו בעת הסעודה. (ילקוט יוסף שם)

ב. יש להזהר שלא ישבו שלשה לאכול ביחד, כדי שלא יתחייבו בזימון, ואפילו ישבו ואכלו יברך כל אחד לעצמו בלי זימון. (ילקוט יוסף חלק ה’, מועדים, עמוד תקעו)

ג. אם אכל קודם חצות אפילו דעתו שלא לאכול עוד מותר לאכול שני תבשילין. וכן אפילו אוכל אחר חצות, אם דעתו לאכול אחריה סעודת קבע מותר לאכול שני תבשילין, וגם לאכול עם שניים אחרים, ולא נאסר בשני תבשילין וכו’, אלא כשאוכל אחר חצות, ואין דעתו לאכול אחריה סעודה אחרת. (שלחן ערוך סימן תקנב סעיף ט’)

ד. אין אומרים וידוי ונפילת אפים במנחה של ערב תשעה באב מפני שנקרא מועד. ומיהו בליל תשעה באב אומרים תיקון חצות כרגיל. (שלחן ערוך סימן תקנב סעיף יב)

 

 

 

 

ה. תשעה באב אסור באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ולילו כיומו לכל דבר. ואין אוכלים אלא מבעוד יום של ערב תשעה באב. ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים. (ילקוט יוסף חלק ה’, מועדים, עמוד תקעז)

ו. אם קיבל עליו בפירוש בשפתיו שלא לאכול אחר סעודה המפסקת אסור לו לאכול יותר אפילו עודנו יום. אבל אם קיבל עליו בהרהור בלב אינה קבלה. (ילקוט יוסף שם)

ז. ראוי ונכון להחמיר שלא לעשן סיגריות בתשעה באב. ובפרט יש להחמיר בעת קריאת איכה וקינות בבית הכנסת. אבל לצורך קצת, כגון למי שרגיל מאד בעישון, ויש לו צער גדול במניעתו מעישון סיגריות, יש להתיר לו לעשן בתשעה באב בצנעא בתוך ביתו וכדומה, אבל לא יעשן בפרהסיא בתשעה באב, ובשאר צומות אף הנוהגים לעשן ביום טוב, על ידי הדלקה מאש לאש, דחשיב אצלם לענין זה כאוכל נפש דשרי ביום טוב, אפילו הכי מותר לעשן בתענית. (שו"ת יביע אומר חלק א’ סימן לג. שו"ת יחוה דעת חלק ה’ סימן לט)

ח. רחיצה אסורה בתשעה באב בין בחמין בין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. ובשחרית נוטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, ולאחר שניגבם ועדיין לחות קצת מעבירם על עיניו. ואם היה לכלוך על גבי עיניו ודרכו לרחצם במים, רוחץ ומעבירו ואינו חושש. וכן מי שהיו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, מותר לרחוץ להעביר הלכלוך, ולא יטול כל ידיו אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך.

ט. כהן שנוטל ידיו לברכת כהנים, נוטל עד סוף הפרק כמו בשאר ימות השנה, שכל שאינו מכוין להנאת רחיצה מותר.

י. וכן חולה שאוכל בתשעה באב נוטל ידיו עד סוף הפרק. והיוצא מבית הכסא יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, אלא אם כן ידיו מלוכלכות.

יא. נשים המבשלות ומדיחות הירקות במים, אף על פי שידיהם נוגעות במים אין לחוש על זה כלל. וסיכה אינה אסורה אלא של תענוג.

יב. מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. (ילקו"י חלק ה’ עמוד תקעח)

יג. נעילת הסנדל אסורה בין לאנשים בין לנשים, ודוקא בנעלים של עור, אבל של בגד ועץ וגומי, מותר, שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף, ואפילו לובש גרבים ונועל עליהם נעלי עור אסור. (ילקוט יוסף חלק ה’ עמוד תקעט)

יד. אסור ללבוש נעלים כל היום עד מוצאי תשעה באב בצאת הכוכבים, והגאונים החמירו בזה בתוקף.

טו. נעלי עץ שיש להם רצועה של עור (קבקב) יש מתירים ללובשן. (ילקו"י ח"ה עמ’ תקעט)

טז. אם שכח לקנות נעלי גומי לפני ראש חודש אב, רשאי לקנות לאחר מכן, ולחדש אותן בתשעה באב.

יח. אסור לקרוא בתורה נביאים וכתובים ביום תשעה באב. וכן אסור לשנות בו במשנה ומדרש וגמרא בהלכות ובאגדות, שנאמר פקודי ה’ ישרים משמחי לב. אבל קוראים באיוב ובדברים הרעים שבירמיה, ומדלג פסוקי נחמה שביניהם. וכן מותר ללמוד פרק אלו מגלחים וידלג עניני שמחה שבתוכו, כגון חד מאתינס אתי לירושלים וכו’. וכן מותר ללמוד פירוש על איכה ופירוש על איוב, וספרי מוסר המעוררים לתשובה. (יבי"א ב/כו מק"י חיו"ד)

יט. אסור ללמוד תורה גם על ידי הרהור, כיון שהכל תלוי בשמחת הלב. ומכל מקום כשמהרהר בדברי תורה, ואינו מבין מה שמהרהר, כגון שמהרהר בזוהר הקדוש בתשעה באב, וכדומה, אפשר שאין בזה איסור, דאיכא תרתי לטיבותא. (יבי"א ד/ח סקי"ז)

כ. עצם חיוב לימוד התורה שייך גם בתשעה באב, ולכן חייב כל אחד לקבוע זמן ללמוד ביום זה כפי כחו. (ילקוט יוסף חלק ה’ עמוד תקפ)