פסח: חמש ויצאתם ממצרים!

והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם.

מי זאת היא שעמדה לנו?

הרבה פירושים נתנו למשפט אלמותי זה, ותשובתנו היא – שמי שעמדה לנו היא ידיעת הבורא, האמונה בייחוד הא-ל היא שעמדה לנו מול כל ה'לא אחד'. כי מה הוא נצחי – אף נצח ישראל לא משקר ועומד בנצחיותו, מול כל הגלויות והצרות והתקיפות והאינקוויזיציות והשואות, כי יש לנו אותה, את ידיעת הא-ל האחד, את דבקות הדעת באמת הכבירה המכריזה בכל יום תמיד "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

היא שעמדה לנו, האמת הזאת, אמת שבוקעת מכל יהודי במקום ובזמן כלשהוא, אמת החקוקה עמוק בתודעתו הכללית, גם אם ילך איש מישראל בגיא צלמוות – מלווה אותו ידיעה זו שהוא שייך למשהו גדול ממנו עצמו, הוא שייך לעם ישראל שהוא הפלא הגדול שבכל פלאי תבל.

וכך פותח הרמב"ם את ספרו "היד החזקה", הכולל את כל דיני התורה – "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון". ובהמשך הפרק כותב, "וידיעת דבר זה מצוות עשה שנאמר "אנוכי ה' אלוקיך". ובהמשך כותב, "בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו… ויראה חכמתו של הקב"ה בכל היצורים וכל הברואים מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך". וכן בהלכות תשובה אמר, "ואינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג".

מכל המבואות הללו עולה שהעיקר היא הידיעה, העיקר זה הדעת, כמו שמתחיל הרמב"ם גם את ספר המצוות, בציווי שנצטווינו בידיעת השם, שנדע שיש שם עילה וסיבה והוא פועל כל הנמצאים, והוא אומרו יתעלה "אנכי ה' אלוקיך".

אל תציצו, לכו על זה בגדול! צאו עם חמשת המפתחות אל החופש האמיתי והמנצח!….

זה הטעם שבאורח פלא המושג ה' הדעת, עליו מדברים המקובלים, נמצא בדיוק חמש פעמים בתורה משום שהוא תמצית החומש כולו:

הראשון – "וְיָדַעְתָּ היּוֹם וַהשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא האֱלוקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל האָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד", מלמדנו להפנים את הידיעה שיש כוח אחדותי בעולם שכולו טוב ואין עוד מלבדו.

השני – "וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹוקיךָ הוּא האֱלוקים האֵ-ל הנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הבְּרִית וְהחֶסֶד לְאֹהבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצוְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר". כלומר, שבורא העולם נאמן לתת לך כגמולך על כל מחשבה דיבור ומעשה טוב שעשית, ושום דבר מזה לא ייעלם לעולם עד שגם יוצאי חלציך לדורי דורות ייהנו מפירותיך הטובים יהיה אשר יהיו.

השלישי – "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹוקיךָ מְיַסְּרֶךָּ", שכל מה שעובר עליך נובע מאהבתו אותך ולטובתך.

הרביעי – "וְיָדַעְתָּ היּוֹם כִּי ה' אֱלוקיךָ הוּא העֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהאֲבַדְתָּם מַהר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לָךְ". כלומר, כשאתה דבוק בידיעת הבורא אין לך ממה לפחד.

החמישי – "וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' אֱלֹוקיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת האָרֶץ הטּוֹבָה הזֹּאת לְרִשְׁתָּה כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה". שלא תחזיק מעצמך כלום, כי כל טוב שיש בך וכל הצלחה שלך היא רק בחסדו עליך, כי אתה מצד עצמך היית מקשה ליבך והולך עם תאוותך.

כשאדם דבוק בחמשת הידיעות הללו, והוא מפנים את האמת שאין עוד מלבדו, שהוא נאמן לשלם שכר, שכל מה שעובר עלינו בא מאהבת המציאות אליו, שידיעת הבורא מסלקת כל הפחדים, ושטוב לו אם יהיה עניו – הוא יוצא חמוש ממצרים, מאובזר באפוד מלחמה ניצחת של שלמות הדעת.