פרשת השבוע בהר – בשבת כולם כמוך

כשמחפשים במקורות את הטעמים המרכזיים של מצוות השבת, מוצאים דברים מרתקים שצריך כל אדם לקרוא ולשנן אותם, וכך השבת שלו תקבל טעם מתוק יותר.

הטעם הראשון והמרכזי העולה מן הכתובים הוא, שהשבת היא העדות על אמונת חידוש העולם, האמונה שהעולם נברא יש מאין: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ… כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ".

האמונה שהעולם מחודש ולא קדמון, מחזקת אצל האדם את האמונה הפשוטה שלעולם הזה יש בעל בית שבידו לחדש דבר כרצונו. זה הטעם הראשון לשמירת שבת, לזכות לאמונת חידוש העולם.

ואם העולם מחודש ומתחדש בכל עת, פירושו, שגם אני יכול להתחדש לא משנה מה עבר עלי, תמיד אפשר להתחיל התחלה חדשה במחשבה דיבור ומעשה, לייצר הוויה חדשה וחיובית לעצמי ולסביבתי.

הטעם השני המתבאר מתוך הפסוקים הוא, שהשבת היא זכר ליציאת מצרים: "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ… וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹוהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹוהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת".

בכל יום צריך לזכור את יציאת מצרים, כי מיציאת מצרים אנו למדים שלא רק שהבורא ברא את העולם אלא גם שיש השגחה ויש שכר ועונש, וכדי לרענן עיקר חשוב זה נקבע לנו יום בשבוע כדי שנהיה פנויים לחדש את המצברים של האמונה.

טעם נוסף המבואר בפסוקים הוא, שיום השבת הוא יום מנוחה לכל שכבות החברה, "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה…לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ".

בשבת כולם כמוך וכולם נעשים שותפים למעשה בראשית….

בשבת כולם כָּמוֹךָ,  לא משנה אם אתה מנכ"ל או פועל, נגר או איש הייטק, עובד עירייה או שר ביטחון – כולם שווים לפני המלך, כל אדם זכאי לזכות להרגיש בן חורין לזמן מה, ולכולם מגיע מנוחה.

זה גם הטעם שלא עושים מלאכה בבהמות ובחיות ואף לא משתמשים בצמחים ולא עובדים את האדמה, לחדד את יסוד השוויון שהוא מועיל מאוד לתיקון של חברה.

השבת היא גם תזכורת על הברית בין הקב"ה לעם ישראל, כמאמר הנביא יחזקאל: "וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם", והיא האות המרכזית, כי יש שלוש מצוות שנאמר בהן אות: ברית המילה, תפילין והשבת, שהיא הציר המרכזי של האותות ושל כלל התורה. כי השבת, היא שורש כל הימים הטובים ואלמלא לא התקדשה השבת לא היו ימים טובים לא היו, לכן תיקנו מסדרי התפילות לומר: "מקדש השבת ישראל והזמנים" – ללמדנו, שלולא השבת לא היו ישראל מתקדשים, וממילא לא היה בכוחם לקדש את הזמנים.

על פי זה מובן מה שאמרו "כל המקדש את השבת… ואומר: ויכולו השמים והארץ… כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית", ואיך יכול אדם להיות שותף למשהו שנעשה בלעדיו ושאין לו בו שום זכות? אלא, שעל ידי שמירת השבת של איש הישראלי הוא מחזק את עיקרי האמונה שלו ושל זולתו, עיקרים שבעבורם נברא העולם ובמעשה זה הוא נעשה שותף למעשה בראשית, שהרי הוא מעמידו על קיומו.