פרשת השבוע ויקהל פקודי – חיסול חשבונות
תארו לעצמכם שאתם חייבים לבנק חמישה מיליון שקלים. מנהל הבנק מזמן אתכם לפגישה, צועק עליכם ואומר לכם שכך החוב ימחק? הייתם מוכנים?
תאר לעצמך שהינך חייב לבנק חמישה מיליון שקלים. אם הבנק יחליט, חס ושלום, הוא יוכל לקחת את הדירה, הרכב, וכל מה שיש לך בעולם, ועדיין יישאר חוב גדול. והנה, מנהל הבנק מזמן אותך לפגישה, ומציע הצעה: "אלבין את פניך ברבים כתמורה על החוב. תסבול עלבון צורב למשך שבע דקות, ואז יימחק החוב כליל!"
היית מוכן להצעה כזו? נשמע בדיוני?
בכלל לא. אחת מדרכי החסד של הקדוש-ברוך-הוא, שממיר עונש חמור המגיע על פי דין בעגמת נפש קלה בהרבה. זאת אומרת, אם יש לאדם "חשבונות פתוחים", כלומר עוונות שטרם תיקן או שכח מהם ולכן לא עשה תשובה נאותה, והקב"ה רוצה לנקות אותו, אזי שולח לאדם בזיון.
אמשול לך משל על פי העקרון הנ"ל:
אדם הולך בדרך ושני ארנקים בכיסיו – אחד מלא דינרי זהב והשני מלא מטבעות נחושת. פתאום מתנפלים עליו ליסטים, נותנים לו כמה חבטות ומוציאים מכיסו את הארנק עם מטבעות הנחושת, ומסתפקים בזה, כי בדרך כלל אין הולכי-דרכים נושאים שני ארנקים. לאחר שמסתלקים הגנבים, האדם מתחיל לרקוד מרוב שמחה. מדוע? הוא יצא ממצב סכנה בהפסד מועט בלבד, ושמח שהגנבים לא גילו את הארנק עם דינרי הזהב.
היהודי בעולם הזה נמשל להולך בדרך, וכל מלאכי החבלה אשר נוצרו על ידי עוונותיו נמשלים לליסטים. היקר לאדם, בריאותו ופרנסתו, נמשלות לארנק דינרי הזהב. הכבוד המדומה שלו, בעל ערך מזערי בלבד, נמשל לארנק עם מטבעות הנחושת, סכום פעוט שבקושי נקרא הפסד. והנה, מידת הדין דורשת עונשים חמורים, כגון פגיעה בבריאות או בפרנסה, חס ושלום. הקדוש-ברוך-הוא, האב הרחמן מאין כמוהו, משתיק אותם כמו שזורקים עצם לכלב. תמורת עונש מיתה, אפילו, הקב"ה שולח בזיון שמלבין את פניו של האדם, בחינת הסתלקות הדמים, הנפש החיוני. אכן, המתבזה כאילו נשחט. מסביר הר"י אבוהב זצ"ל (מנורת המאור, אות נז), כי "הלבנת פנים היא אבק הרציחה, כי 'אזיל סומקא ואתי חיורא' (בבא מציעא נח, ע"ב) ודומה לרציחה". כך משתיק השם יתברך את מידת הדין. לכן בזיון, כוחו לכפר על עוונות חמורות.
כפרת עוונות היא בחינת הפיכת דבר רע, דהיינו הפסד או פגיעה, לדבר טוב שהוא סליחה ומחילה. ברוח זו כותב רבנו ה"אורחות צדיקים" זצ"ל (שער השמחה): "וכן דרשו רבותינו על מקרא זה (ישעיה יב א): "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני", משל לשני בני אדם שהלכו לעבור בספינה, האחד ישב קוץ ברגלו עד שלא היה יכול לילך בספינה, וחברו נכנס בספינה לעבור, התחיל זה לקלל את יומו. לימים שמע שנטבעה הספינה ומתו האנשים אשר בה, אז התחיל זה לשבח לבורא, יתברך, כי ראה שהיתה זאת כדי להחיותו (נדה לא, ע"א). לכן ישמח האדם בייסורים ובשאר נזקים שיהיו לו, כי אינו יודע מה טובה עתידה להיות לו מהם. וכן עשה נחום איש גם זו (תענית כא, ע"א)".
מסביר רבי נחמן מברסלב זי"ע (ליקוטי מוהר"ן ח"א, תורה ו), כי כאשר הדם שבחלל השמאלי שבלב – שהוא מדור היצר הרע – עדיין בתוקף ובעוז, אזי באים על האדם בזיונות ושפיכות דמים. התיקון לזה שיהפוך דָּם ל-דֹם, דהיינו, שישמע חרפתו ולא ישיב, ולא ידקדק על בזיון כבודו, עד כאן.
נמצא שעיקר התשובה כשישמע האדם בזיונו, ידום וישתוק ויסבול בזיונות ושפיכות דמים הבאים עליו, ובזה הוא ממעט את הדם שבחלל השמאלי וזובח יצרו הרע. לכן, כשהקב"ה רוצה שבנו אהובו יעשה תשובה מעומק הלב, אזי שולח לו חרפות ובזיונות.
ידיד נפשי הרב אברהם נחמן וייצהנדלר שליט"א מבאר את העקרון הנ"ל (נחל שורק, אות צד), על פי מאמרו של רבי נתן מברסלב זי"ע (ליקוטי הלכות, הל' שחיטה, א): חז"ל דרשו את הפסוק "זובח תודה יכבדנני" (תהלים נ, כג) על זביחת היצר הרע. בפשוטו, הפסוק מדבר על שחיטת קרבן, כי על ידי השחיטה הוא מעלה את הבהמה לבחינת אדם. על ידי הדמימה והשתיקה שדומם ושותק על בזיונותיו, אזי המתבזה עושה את עצמו כבהמה שאינה יודעת לדבר וכצאן המובא לטבח. זהו בחינת זביחת היצר, התשובה המעולה ביותר. לאור כל האמור לעיל, קבלת הבזיון מועילה כקרבן חטאת ממש. וכקרבן מעולה, הבזיון הינו בעל כח כפרה עצומה.
לכן, בפעם הבאה כשמישהו מעליב אותך, אל תכעס! אין זו אלא מתנה יקרה משמים כדי לנקות את כל החובות הרוחניים אשר מצטברים במשך השנה. נמצא שהבזיון הוא מתנה יקרה מאבא אוהב, החפץ בטובת בניו ובנותיו האהובים, עם ישראל קדושים. ואולי אפשר לומר שהטובה הגדולה בעולם הזה היא זכיה לאמת ולהתקרבות לצדיק האמת.
ברוח זו אמר רבי נתן זצ"ל (ליקוטי הלכות או"ח, ברכת הפרות הלכה ה' אות י"א), שצריך לסבול בזיונות ושפיכות דמים הרבה קודם שזוכים להתקרב לצדיק האמת. כי עיקר התחברות עם זה הצדיק שהוא בחינת נקודה העליונה עם התלמיד שרוצה לקבל ממנו שהוא בחינת נקודה התחתונה, העיקר הוא על ידי בזיונות ושפיכות דמים שסובלים בשביל ההתקרבות אליו כי זה עיקר תשובתו ותיקונו. ואדרבה, על ידי זה בעצמו שבאין עליו בזיונות ושפיכות דמים על שהוא אוחז עצמו בצדיק האמת, מזה בעצמו ראוי לו להבין שעדיין יש לו תקווה גדולה ואחרית טוב, אמן כן יהי רצון.
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת http://www.lazerbrody.net/
כ"ב אלול התש"ע
9/01/2010
מקוה – תקוה רבי נתן אמר מקווה – תקווה
שזה תקווה לכל אדם בכל מצב לטבול במקוה
כ"ב אלול התש"ע
9/01/2010
רבי נתן אמר מקווה – תקווה
שזה תקווה לכל אדם בכל מצב לטבול במקוה
כ"ב אלול התש"ע
9/01/2010
על תורה ו’ נהניתי מאד מהמאמר של הרב ברוידא שליט”א, במיוחד גם מהרעיון הנפלא של הרב אברהם נחמן ויצהנדלר שליט”א בספרו נחל שורק (שאגב אין להשיג את ספר זה כבר).
אך מה שרציתי בעיקר להוסיף דבר צחות ששמעתי פעם משם אחד מחסידי ברסלב לא יודע ממי שאם היו יודעים את גדולת ומעלת הבזיונות איך שהם מרוממים את האדם, אזי היו צריכים לטבול לפני זה במקווה, אלא שהבעיה היא שהבזיונות מגיעים בדרך כלל בפתאומיות…
היו ברוכים!