פרשת השבוע כי תבוא – צעקה? זה עובד!

אדם צועק כשכואב לו, גם כשמשהו ממש מכעיס או מפחיד אותו. צועקים גם כשרוצים להשמיע דבר למישהו הנמצא רחוק. ויש שצועקים בתפילה, כי הקול מעורר את הכוונה. אך יש סוג נוסף של צעקה – צעקה שמטרתה הולדה, צעקה שמולידה שכל שנעלם. וזו מהותה של צעקה, לגלות את מה שהיה נעלם, לכן היולדת צועקת כדי לזרז את הוצאת הוולד לאוויר העולם.

וכל אדם יכול להשתמש בכלי הזה שנקרא צעקה, כדי להחזיר לעצמו את השכל שנעלם ממנו, שעל זה נאמר "שוועתנו קבל, ושמע צעקתנו, יודע תעלומות". כלומר, שאנו מבקשים שהשוועה והצעקה שלנו תגיע עד היושב במרומים שרק הוא יכול להחזיר לנו את השכל שנעלם מאיתנו ולתת לנו דעת.

וזה דבר ידוע שבתורה יש שני כוחות – זכה אדם נעשית לו התורה סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות. ועל מנת שתהיה עבורנו התורה סם חיים צריכים השתוקקות וכיסופין, כלומר ללמוד עם רצונות שהתורה תחולל בנו תיקון הדעות והמידות, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. הכל תלוי ברצון, בכיסופי הנפש!

אך לא מספיק שהרצון יישאר במחשבה. כדי שלרצון יהיה ביטוי מעשי בתוך החיים צריכים להוציא בדיבור את המחשבות הטובות, בבחינת נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, כי הדיבור יש לו כוח של ממש והוא שמצייר את המציאות שלנו בגוונים לבנים, שחורים או אפורים. הכל נקבע בדיבור. לכן חשוב להוציא בדיבור את כיסופי הנפש הטובים על מנת לתת להם תוקף במציאות.

וכמו שכולנו מכירים ויודעים, יש מצבים שהאדם עשוק, וכפי מה שנראה בנגלה אצלו, אין לו שום כיסופין ולא רצונות טובים, עכשיו הוא במצב של "חושך בעיניים". על המצב הזה נותנת התורה עצה – הצעקה!

לצעוק בלי לדבר, פשוט לצעוק, למצוא איזה מקום ששם אפשר לשאוג מעומק הלב, כחיות הנוהמות ביער, וכמה שיותר – יותר טוב, להגיע ממש לצעקת הלב. והדבר הזה עובד. זו עצה בדוקה. אחרי שאדם צועק כמה צעקות טובות מעומק הלב, הוא מרגיש שמשהו התרחש, משהו השתנה. זה קורה אפילו אם אדם סתם צועק, בלי כוונות מיוחדות, וכל שכן כשהאדם מכוון את צעקתו ליודע התעלומות, שיעזור לו ויוליד לו שכל חדש לראות את המציאות כפי שהיא באמת, שיפדה אותו מהחושך בו שקע ויעזור לו לחזור ולראות את המציאות בטוב, כי עיקר הגלות זה שהאדם מצייר את המציאות שלו בצבעי הדמיון הכוזב ולא בצבעי השכל, בצבעי האמת.

זה שאומר הכתוב מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ (משלי כ). כלומר, שהדעת של האדם נחבאת במעמקים, וכדי לדלות ולהעלות אותה חזרה לפני המים צריכים לצעוק, בבחינת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה', מעומקא דליבא, שעל כך אומר הזוהר (ח"ב כ:) שהצעקה היא הגדולה שבתפילות והיא קרובה להתקבל אצל הקב"ה יותר מכל הקולות, כי צעקה יוצאת מהבינה סוד הלב, ומכיוון שצעקה היא בבינה, יש בכוחה לקרוע כל גזר דין, כי הדינים נמשכים מספירת הגבורה, והבינה למעלה ממנה ומושלת עליה, לכן נאמר 'גדולה צעקה שמקרעת גזר דינו של אדם', ויש בכוחה להפך את הכול לטובה, כמו שרואים מספר פעמים בתורה כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ, וכן וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם, מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם, וכן אמר וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי, וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו, וכאלה רבים.

כללו של דבר, אם אתה מרגיש שהחיים שלך רדומים, תמצא מקום בו רק יודע תעלומות שומע אותך, ותצעק.