פרשת השבוע קורח – לא לדחוק את השעה

כל התנשאות ושררה שיש בעולם, כל תפקיד בכיר שיש למישהו – הוא ענף של שררה שיש בתורה כמו שכתוב: "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ"(משלי ח), לכן מיד בסמוך לנתינת התורה נאמרה פרשת התמנות השרים "וְשַׂמְתָּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת…" ללמד – ששורש ההתנשאות היא התורה. השכל.

רעיון זה של שררה והתנשאות הגיע דווקא מיתרו, שהרי אצל ישראל בשורשם העליון אין עניין של התנשאות, מכיוון שכל ישראל יש להם חלק בתורה בבחינת "מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב", וכל יהודי הוא אות בספר התורה, ואין לאות בתורה יתרון על חברתה שהרי ספר שחסרה בו אות פסול.

וזו כוונת אומרם – 'הרבה למדתי מרבותיי, ומחבריי יותר מרבותיי, ומתלמידי יותר מכולם' (תענית ז), כי הגם שלומד תורה מפי רבו, מכל מקום, החברים איתם הוא נושא ונותן מרובים יותר, ותלמידיו על אף היותם קטנים בחכמה מרבם מחכימים אותו ביותר. זאת, משום שדרך הרב ללקט נקודות החכמה מתלמידיו, נקודות אותן אין לו והן המשלימות חכמתו. נמצא, שהקטנים הם המשלימים את הגדולים ולכן באמת בשורש אין שייכות להתנשאות. והתנשאות תלמיד חכם על עם הארץ בזמן הזה, היא רק משום שחלק התורה של עם הארץ נמצא בהעלם, וחלק תורת החכם נגלה, ונראה שלחכם יש יתרון עליו, אך באמת, יתכן שהתורה הגנוזה אצל עם הארץ גבוהה לאין קץ מתורת התלמיד חכם, לכן אמרו 'אל תהי בז לכל אדם, כי כמה מרגליות ימצאו בכיסו של עני'.

קורח הוא הדוגמה הקלאסית למה שאמרו חכמים: 'לא לדחוק את השעה', וכשעשה כך המיט על עצמו אסון!…

על פי היסוד הזה טוען רבי צדוק הכהן, שמצד מה, טענת קרח וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' – היא טענת אמת, כי באמת בשורש כולם קדושים, וקדושה היא נשגבות, נבדלות מעולם החומר, ובעולם הרוח אין יתרון לזה על זה. אם כך, אין עניין לישראל צאן קדושים התנשאות לזה על זה, לכן נמשלו ישראל לארבה שנאמר בו – "מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה". וכך באמת תהיה ההנהגה לעתיד לבוא שנאמר: "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ אֶת ה', כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה'". כלומר, שתרבה הדעה כל כך עד שלא יצטרכו איש את רעהו בשביל הדבקות באמת!

ואם תשאלו, הרי קורח בעצמו ביקש כהונה גדולה, ואם כן, הוא לא בדיוק סוציאליסט כמו שמתיימר להיות?

אלא שקורח סבר שלמרות שכולם צריכים להיות שווים, בלי שום הבדלי מעמדות, אף לא בין הכהנים הלויים והישראלים, בכל זאת, צריך מישהו שיעשה את התפקידים החשובים, רק ללא קבלת מעמד מיוחד, רק כשליח שזכה לאמון הציבור בלי שום טובות הנאה וללא גינוני שררה, כי כל אחד מישראל מיוחד לאיזה דבר ואין להתנשאות עליו, וכמו שהוא צורך בתורה כך הוא צורך מכיוון שבחסרון אות אחת נפסל הספר כולו.

ובגלל שטענתו בשורשה היא טענת אמת, מזה מדייק האר"י שלעתיד לבוא קורח יהיה כהן גדול, כפי שנלמד מסופי תיבות של הכתוב "צדיק כתמר יפרח" – שהוא סופי תיבות קורח. רק שהייתה זו אמת שלא בזמנה, והיה חטאו בדחיקת שעה ובאי קבלתו את סמכותו של משה רבנו, שלא על פי עצמו עשה מה שעשה, אלא רק העביר את ההנהגה האלוקית כפי שהייתה נכונה לאותה שעה.