פרשת השבוע שמיני – המדרגות האנושיות

העולם נחלק לחמש מדרגות אנושיות שהן: בור, עם הארץ, גולם, חכם, חסיד.

הבור – הוא זה שאין לו לא חכמה ולא מוסר ולכן נקרא בור, שדומה ל'שדה – בור' שהיא קרקע שאי אפשר לזרוע בה דבר. עם הארץ – הוא מי שיש לו מוסר אבל אין בו חכמה ולכן נקרא עם הארץ, שמועיל לישוב הארץ בזה שעושה מלאכה ומשא ומתן ובמידותיו ייטיב עם זולתו. הגולם – הוא זה שיש בו חכמה ודרך ארץ אך כמוהו כחומר גלם שלא הושלמה צורתו, וזו מציאות רוב ככל בני האדם. חכם – הוא זה שקנה את רוב מעלות המידות והתחדד רבות בשכלו. חסיד – הוא החכם שהוסיף והתעלה עד שהתקרב אל השלמות, לכן נקרא חסיד, על שם התוספת שעושה לפנים משורת הדין ומתחסד עם קונו.

את הדברים הללו אומר הרמב"ם בפירושו למשנה, שם הוא מנחה אותנו כיצד לצאת מגדר גולם ולעלות אל החכמה והחסידות, דבר מצריך שבעה שלבים – "שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם, חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמניין, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כעניין ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת, וחילופיהן בגולם".

נקודה מרתקת העולה מפירוש הנשר הגדול היא – העובדה שלדבריו ארבעה מן השלבים המעלים אותנו לדרגת 'חכם' קשורים בטוב המידות, ורק שלושה קשורים לחריפות השכל. כי זה שאינו מדבר בפני מי שגדול ממנו (1) או זה שאינו נכנס אל תוך דברי חברו (2), וכן זה שלא מתפאר במה שלא ידע (6) וזה שמודה על האמת, כלומר שלא מתעקש להכחיש האמת גם כשיש לו הזדמנות ולהחליק ולהטעות (7) – כל אלו הן הנהגות הקשורות למעלת המידות הדורשות מהאדם לפתח ענווה, כזו שמולידה איפוק וכנות וחתירה מתמדת אל האמת.

לא הידע הרב הוא שמכתיר את האדם בכתר החכמה, אלא דווקא מדרגת המוסר. אמצו אותה!…

שלוש המעלות הנותרות הן, שלא נבהל להשיב (3), שואל כעניין ומשיב כהלכה (4), אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון (5) – הן מעלות שכליות המשלימות את משימת החיים, לצאת מגדר גולם ולעלות אל החכמה.

נמצא, שלא הידע הרב הוא שמכתיר את האדם בכתר החכמה אלא דווקא המוסר, לכן אמר שלמה המלך ע"ה "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר, אַל תֶּרֶף, נִצְּרֶהָ, כִּי הִיא חַיֶּיך" (משלי ד, יג), שצריך להחזיק במוסר כמו אדם שמחזיק בנצרת הרימון, שעליו להיות דרוך.

ולמרות שצריכים את כל המידות כדי להעפיל אל החכמה, המידה הנעלה ביותר היא להיות מודה על האמת. כל כך גדולה ואצילית יכולת זו, עד שהתורה מספרת לנו שזו הייתה תכונתו של אדון הנביאים שנאמר בו – "וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵיניו", למרות שהיה גדול הדור וכל ישראל קשובים לו ורק לו, הודה ואמר טעיתי, והיה זה לנוכח כולם.

ולא תהיה מידה זו קלה בעיניכם, שהרי הרוב, כשטועים, מחזרים מכל צד ומכל פינה להעמיד טעותם ולאמת השקר. ואדרבא, ככל שיהיה האדם גדול ומכובד יותר בעיני הבריות כך יגדל אצלו הקושי להודות על האמת אם טעה. אך לא כן אדוננו גדול הנביאים העניו מכל האדם אשר על פני האדמה – משה רבינו, אשר לא קם ולא יקום כמוהו.