פרשת השבוע תרומה – אנחנו גם וגם

כל אדם יודע כמה דברים, ומכל אדם נעלמים כמה דברים. כל אדם הוא גם חכם וגם תם. בדברים שהוא יודע הוא חכם, ובדברים הנעלמים ממנו הוא תם. הבחינות הללו של חכם ותם הן בחינת נעשה ונשמע.

"נעשה" – הן כל אותם מצוות שכל אחד מבין מדוע עליו לקיים אותן, כמו למשל, לא לגנוב או לא לרצוח, לכבד הורים ולא ללכת רכיל – שכל אלו הדברים ודומיהם מתיישבים לנו עם ההיגיון. וגם אם לא הייתה ניתנת לנו תורה, סביר להניח שהיינו מגיעים למסקנה שזה נכון לקיים מצוות אלו מצד תיקון החברה והיחס ההולם בין אדם לחברו.

"נשמע" – הן כל אותם מצוות שבלי התורה לא היינו מעלים על הדעת שזה מה שצריך לעשות וזה מה שנכון עבורנו, כמו למשל, הנחת תפילין – שאין אף אחד מאיתנו יודע עד מה, אין מי שיסביר אחת לאחת מחשבת הבורא מדוע נבחרו דווקא פרשות אלו ומדוע צריכים קשירת רצועות עור של פרה ושיהיו דווקא בצבע שחור. וכן שאר חוקי התורה, כמו פרה אדומה וכלאים – שהנסתר בהן רב על הנגלה והן בחינת נסתרות עבורנו.

ובאמת, זקוקים אנו לשלמותנו גם ל"נעשה" וגם ל"נשמע". טוב לנו להיות גם חכמים וגם תמימים. שהרי החכמה מיישבת לנו את הדעת, והתמימות מעוררת אותנו לחיים, הנעשה מחבר אותנו להיגיון, והנשמע מגביר לנו את הגעגוע. בלי תנועה הזו שבין הנעשה לנשמע אין חיים.

ולעניין זה רמז לנו אביר הנעימות דוד המלך ע"ה באומרו, "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ…כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה", ורבותינו ז"ל דרשו (ע"ז יט, א) – שבתחילה, כשאדם לומד תורה נקראת תורת ה', ולבסוף שנתחזק בה ללמוד – נעשית תורתו ונקראת על שמו כי הפנים אותה לקרבו.

כשאדם לומד תורה, התורה בשבילו היא תורת ה'. הוא לא ממש מבין מה שהוא לומד, הרבה מאוד פרטים נסתרים ממנו, כל שכן אם לומד פנימיות התורה שם הנסתר הוא השולט, והיעד של הלומד צריך להיות להפוך את הנסתר לנגלה, את תורת ה' לתורתו, כי תורת ה' מגבירה את החפץ, גורמת לאדם לרצות להפוך את הנשמע לנעשה, את התם לחכם, שלא יהיו דברי התורה רחוקים מליבו מדעתו.

השלמות נמצאת דווקא אצל אלה שהם גם וגם…

וזה מה שאומר רבי נחמן מברסלב, שיש "דרי מעלה" ויש דרי מטה". דרי מעלה –  הם אלה שחוקרים ומשתדלים להשיג את האמיתות בדרך של חקר האמת, שלומדים מדעים ושאר חכמות, יוצאים מהזרם שלהם ובוחנים דעות המנוגדות לזרם בו הם רגילים לשחות. ו"דרי מטה" – הם אלה הדבקים באמת דרך התמימות המעשית, שלנגד עיניהם רק מה שלימדו אותם רבותיהם.

אולם צריך לכלול אלו באלו, כי בכל אחד מהם מעלה וחיסרון, והשלמות נמצאת דווקא אצל אלה שהם גם וגם, שהם גם חכמים בעלי אומץ להתעמת מול האמתות השונות וריבוי הדעות, ובד בבד מתנהגים בתמימות גמורה ולא זזים מקיום ההלכה כחוט השערה. וזאת השלמות נמצאת דווקא אצל הצדיק שהוא גם וגם, הוא גם בן וגם עבד, גם חכם וגם תם, את תורת ה' הוא ממיר לתורתו, את הנשמע הופך לנעשה, ואת הנסתר מביא לנגלה.