צדקה

 

הקב"ה בודאי יכול לפרנס את העניים ולתת להם כל טוב בעצמו, אך עיקר מצוות הצדקה היא בגלל שהממון כבר ביד העשיר, ובידו לעשות בו כרצונו, והוא מתגבר בבחירתו ונותן מכיסו לצדקה – דבר זה יקר מאוד אצל הקב"ה, כי על ידי זה ממשיך חסדים בעולם, וזהו רצון הקב"ה, כי על ידי זה ממשיך חסדים בעולם, שהאדם, שהוא בעל בחירה, ימשיך לעולם על ידי הצדקה שנותן לעני בבחירתו, ועל ידי זה ניתן לראות את גודל כוח הבחירה.

 

 

אמונה היא בחינת אור, כמו שכתוב (תהלים נא): "ואמונתך בלילות". ואמונה שהיא על פי חוכמה בחוכמות- התורה ומשיג את הקב"ה, ועל ידי זה יש לו אמונה – וגם דבר זה טוב. אך עם כל זאת, עיקר האמונה הוא שיהיה האדם מאמין בבורא בלא אות ומופת וחוכמה – וזאת אמונה בשלימות שהיא בחינת אור כמו שכתוב: ואמונתך בלילות.

 

ויש חכם שהוא חכם אפילו בחוכמות התורה ואין לו אמונה בבורא. ואלו החכמים שאין להם אמונה נקראים ‘בעלי ראתן’, כי חוכמה אמיתית עם אמונה נקראת: "וליבי ראה חוכמה" (קהלת א). ולעומת זאת החכמים שאין להם אמונה נקראים בעלי ראתן, וכמו שפירש רש"י: שיש להם שרץ במוחם (כלומר שיש להם טומאה וכפירה במוחם). וצריכים להתרחק מאוד מאנשים אלו, ואפילו משכונתם כי ההבל שיוצא מפיהם מזיק לאדם כשר, עד כדי כך שהוא יכול ליפול לתאוות ניאוף.

 

 

רק שיראו לקחת מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.