קול מרחוק

"זה עצוב", היא כתבה לי פעם, "שאחד מבני העם שלכם לא מבין או תופס את המורשת הקדושה והמיוחדת שניתנה לכם לנצח! משהו שאי אפשר להתכחש לו..."

3 דק' קריאה

הרב אברהם שפרן

פורסם בתאריך 05.04.21

"זה עצוב", היא כתבה לי פעם,
"שאחד מבני העם שלכם לא מבין
או תופס את המורשת הקדושה
והמיוחדת שניתנה לכם לנצח! משהו
שאי אפשר להתכחש לו…"

לומר את שם המדינה המוסלמית, המקום בו היא גרה, זה יסכן אותה. הרשויות שם לא רואות בעין יפה, בלשון המעטה, אזרחים שיוצרים קשרים עם יהודים.

בעלה שייך לאחת מכתות ההינדים, והיא, למרות שנולדה כנוצרייה, עזבה מזמן את הדת אליה נולדה והתחברה אל התורה.

"תהילה", כך אקרא לה, לא התגיירה וגם אין לה תוכניות להתגייר. היא ושני ילדיה הבוגרים הצטרפו לבני נח – לא-יהודים שהגיעו למסקנה שהדת היהודית היא האמיתית והכוללת בתוך תרי"ג המצוות שלנו גם את שבע מצוות בני נח: איסור עבודה זרה, איסור הזכרת שם השם לשווא או לצורך שבועה, איסור שפיכות דמים, איסור גזל, איסור גילוי עריות, איסור אכילת איבר מן החי והחובה למנות דיינים.

תמצאו אותם כמעט בכל מקום – באוסטרליה, אירופה וארצות הברית. רבים מהם מתמודדים עם קשיים לא פשוטים מול החברה, שמציבה בפניהם התמודדויות לא קלות בכלל. ואם להם קשה אז תארו לכם כמה קשה לתהילה, במקום בו היא גרה.

"תהילה" – שם הולם למי שכל כולו מלא הערצה לעם היהודי. לימודי היהדות שלמדה במשך השנים דרך האינטרנט וההתקשרות שיצרה דרך הדואר האלקטרוני, כך גם את הקשר שלה עם רבנים מכל העולם – כל אלה חיברו אותה עם העם היהודי והדת היהודית, וגם למורים הרוחניים שלה. תהילה יודעת מה זה יהודי ועד כמה, למרות שהיא קרובה, היא רחוקה מזה. אבל תהילה מלאת מרץ ורצון פנימי חזק. ההתכתבויות שלה עם הרבנים, כולל אותי, והתשובות שהיא מקבלת על השאלות שמפנה אלינו מעוררות בה השראה והתבוננות עצומה.

האמפתיה שלה ליהודים, במיוחד ליהודים בארץ ישראל, היא עמוקה מאוד. קשר שמלווה בראיה ברורה מכל מה שהיא קוראת, רואה ושומעת. "עם כל הסבל שאתם סובלים", כך כתבה לי באחד ממכתביה, "אני עדיין לא מצליחה להבין עד כמה אתם רחמנים, אדיבים ואצילים. אתם העם המיוחד, האור לכל לגויים".

"אחרי שנפגשתי עם בני העם היהודי", היא כתבה לי פעם, "אני לא מבינה איך עם חם ומלא רחמים יכול להיות נרדף?"

והיו עוד מיילים:

"הדבר שאותו אומות העולם לא קולטות הוא ההיסטוריה. אפילו אם הם לא מאמינים במה שכתוב (תורה, תנ"ך), ההיסטוריה עצמה היא הוכחה מספיקה שהאומה שלכם שרדה למרות כל מה שעבר עליכם, ושאתם נס מתמשך שבורא עולם מראה לנו".

"אלוקים אף פעם לא ייתן לכם ליפול, כי יש לכם את הזכות של האבות והנביאים שלכם… בקרוב אלוקים יאמר ‘מספיק’ לכל הדמעות שלכם…"

"אני מתפללת שהשם יחליט שיגיע הזמן שהסבל שלכם יגמר, ואז הוא יראה לנו, אומות העולם, את הרחמנות הטבועה בכם, תכונה שנכשלנו לגלות".

תהילה לא רק שומרת את ההיסטוריה והעולם סביבה, אלא מהווה דוגמא להתחייבות של אדם שרוצה רק להשביח את עצמו ברמה הרוחנית והאישית. יש לה תמונה של ה"חפץ חיים" זצ"ל, תלמיד חכם עצום, צדיק יקר שנפטר זמן מועט לפני השואה הנוראה, לו אנו חייבים תודה גדולה על כל הספרים הנפלאים שכתב שמדריכים אותנו איך לדבר וממה להימנע. תהילה למדה את ספריו, כפי שפעם הסבירה לי: "… כשאני כועסת אני אומרת דברים בלי לחשוב. ה"חפץ חיים" שינה את חיי מן הקצה אל הקצה ואני באמת מנסה לחיות על פי ההדרכה שלו".

"הילדים שלי ואני מנסים בכל דרך אפשרית לעזור לאנשים נזקקים", היא פעם כתבה לי.

כן, וגם היא מחכה, לא פחות מאיתנו, למשיח: "הברכה הגדולה ביותר לאנשים לא-יהודים מאמינים, כמונו למשל, היא היכולת לחיות במקום בו אפשר ללמוד… ללא פחד, ולדעת שהשם הוא א-ל עליון יחיד ושאתם העם הנבחר שלו".

למעשה, ההקדשה של תהילה לעם ולאמונה שלנו יכולה להיות קצת עוקצנית, היא מכריחה את הקוראים את דבריה להבין את חוסר ההערכה שלהם לעצם היותם יהודים ולשמוח בחלקם – בחייהם כיהודים.

"זה עצוב", היא כתבה לי פעם, "שאחד מבני העם שלכם לא מבין או תופס את המורשת הקדושה והמיוחדת שניתנה לכם לנצח! משהו שאי אפשר להתכחש לו…"

אחת החששות הגדולות שלה היא מציאת בנות זוג לבנים שלה, היא רוצה שהן יהיו עם השקפה תואמת לשלהם. תהילה גם סבלה פעמים רבות ממחלות קשות. ההתמודדות שלה עם המשברים הבריאותיים שחוותה מהווים לה שיעורים אמיתיים ויקרי ערך.

"אתה רואה, רבי", היא כתבה לי לא מזמן, "אני יודעת שאלוקים כל כך רחמן ומלא חסדים, כי כל מה שעברתי מכפר לי על עוונותיי… המחלות לקחו ממני המון עוונות…"

הדברים האלה יכולים לגרום לכמה מאיתנו להתכווץ קצת בכיסא. כי על פי היהדות, זהו עיקרון יסודי – הייסורים מכפרים לאדם על העוונות, שהרי "אין ייסורים ללא עוון" אומרת הגמרא ועוד ספרים קדושים רבים בהם מוסבר יסוד זה.

אז בשעות הספורות שנותרו לנו לפני יום הכיפורים (גם אם מדובר בימים, זה עדיין נחשב לשעות ספורות לפני היום הגדול), בהן נבחן את הרוחניות שלנו, נעשה חשבון נפש ובדק בית פנימי, כי גם אם נרגיש לא בנוח עם מה שנגלה, עלינו לדעת שזה הזמן המתאים לעשות את השינוי, לשמוח בחלקנו! על היותנו העם הנבחר, בניו של בורא עולם.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה