קרוב לסוף

אחת השאלות שגורמת לי לא פעם להתהפך במיטה ומטרידה את שנתי היא – למה דברים 'רעים' קורים לאנשים טובים, ואיכשהו זה 'בסדר'?
 
השאלה הזו ניקרה לא מעט בראשי בשבוע שחלף בעקבות סיטואציה לא נעימה שחווינו לא מזמן, כזו שהובילה אותי להיזכר בלא מעט מקרים קשים ונוראים שכאבנו ובכינו. ו'הרע' הזה קורה דווקא לאנשים הטובים.
 
איך זה מתיישב באותה משבצת עם החסד והרחמים של הבורא? כמה תשובות לשאלה.
 
הראשונה, וכנראה הבסיסית ביותר – להבין שאנחנו לא מבינים שום דבר! אנחנו מוגבלים, לא יכולים לראות את כל התמונה ולא יכולים להבין איך דברים כאלה קורים. זה המקום בו האמונה נכנסת פנימה, כי זה משהו שאי אפשר להתווכח עליו עם ההיגיון  והשכל – ולשני הפרמטרים הללו אין מקום במצבים מהסוג הזה.
 
השנייה, לנסות להבין שזה – עד כמה שנצליח – גלגול  נשמות. שלא כמו בדתות אחרות, גלגול נשמות הוא מושג של אמונה בסיסית בחשיבה היהודית, בגלוי ובנסתר, והוא אחד הדרכים העיקריות בעזרתן נוכל להבין למה 'רע', כביכול, קורה לאנשים 'טובים'.
 
מאמרים נוספים בנושא:
לחזור שוב?
סבתא, איפה שלא תהיי…
מה הגלגול שלי?
 
זוכרים את איוב, האיש שסבל כל כך הרבה עד שהפך לאב-טיפוס בתנ"ך של האדם ה'טוב' שדברים 'רעים' קורים לו? אם לא היה גלגול נשמות באמת היה קשה להבין מה בדיוק קרה שם, כפי שמסבירים לנו חז"ל.
 
לפני שהוא הפך לאיוב הצדיק, הוא היה תרח האנטי דתי, אביו של אברהם אבינו, עובד העבודה הזרה ויוצרה, שהיה צריך לכפר על הרבה עבירות וחטאים.
 
האמונה בגלגול נשמות מופיעה גם בקריאת שמע שעל המיטה, כשאנו אומרים: "ריבונו של עולם, הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי, או שחטא כנגדי – בין בגופי, בין בממוני, בין בכבודי, בין בכל אשר לי, בין באונס בין ברצון, בין בשוגג בין במזיד, בין בדיבור בין במעשה, בין בגלגול זה בין בגלגול אחר, לכל בר ישראל, ולא יענש שום אדם בסיבתי".
 
בסיבוב הזה, הכל בסדר, נפלא ומקסים. אבל לא תמיד זה היה ככה, לא תמיד היינו אנשים טובים. עובדה פשוטה זו, שאם היינו מתקנים את עצמנו כראוי, את כל הפגמים והשלבים בנשמה שלנו בפעם האחרונה שהיינו כאן, לא היינו מתגלגלים לעולם הזה שוב. ואם אנחנו כאן, אז סימן ברור הוא שלא תיקנו ויש לנו הרבה דברים שצריך לעשות.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
יש חיים לפני  המוות
פשוט, לזרוק את השכל
אל תחפשו את ההיגיון
 
ישנו סיפור מאוד מפורסם של רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זי"ע, ששלח את תלמידו המפורסם והידוע – רבי דב בער, המגיד ממזריטש זי"ע, למעין שלידו יש עץ. על העץ הוא התבקש לטפס, לחכות בסבלנות עד שיראה מה יקרה. כעבור זמן מה הגיע חייל, שתה מים מהמעין ושכח את הארנק שלו, שהיה מלא במטבעות זהב, ליד המעין.
 
אחרי זמן מה הגיע נער שגם הוא שתה מים מהמעין, הוא מצא את הארנק, לקח אותו והמשיך הלאה בשמחה.
 
אחרון, הגיע איש זקן שגם כן בא להרוות את צימאונו, אלא שאז החייל חזר (תוך כדי חיפושים אחרי הארנק) והחל להכות את הזקן כשהוא מאשים אותו שהוא זה שגנב לו את הארנק.
 
איפה הצדק?
 
המגיד חזר אל רבו וסיפר לו את מה שראה. רבי ישראל הבעש"ט הסביר לתלמיד שהוא היה עד לצדק של בורא עולם למקרה שבו כל הנוכחים – החייל, הילד והזקן, היו שני טוענים ושופט בגלגול הקודם.
 
השופט (האדם הזקן) והטוען הראשון (החייל) תכננו יחד להפיל את הטוען השני (הנער) ועשו זאת כשהשופט משתמש בסמכותו לעוות את הדין. בגלגול הזה, בורא עולם שלח את הטוען הזומם והשקרן לעולם כדי שיאבד ארנק מלא זהב, הטוען השני (הנער) זכה בגלגול זה במה שנלקח ממנו במרמה, והשופט, האיש הזקן, שעיוות את הדין וניצל את סמכותו חטף מכות הגונות.
 
אם היינו קוראים סיפור כזה בעיתון, מן הסתם, היינו זועקים 'איך אפשר לעשות דבר כזה?' אבל הזעקה הזו היא רק בגלל שאיננו יכולים לראות את מה שאלוקים רואה. אנחנו חייבים להזכיר את זה לעצמו שוב ושוב, במיוחד בזמנים אלה כשהרבה דברים קורים בעולם.
 
ככל שאנחנו מתקרבים אל הסוף, אלוקים מסדיר את כל החובות והחשבונות 'הפתוחים', וזו הסיבה שאנו מרגישים כל כך מתוחים, כל כך דחוסים, כל כך כבדים וכל כך עמוסים באירועים. כל יום נראה כמו שבוע או חודש בגלל שקורים בו כל כך הרבה דברים. וזה מה שיהיה עד ש'חובות העבר' שלנו ינוקו מעלינו ונהיה מוכנים לגאולה השלמה, במהרה בימינו אמן.