קריאת שמע שעל המיטה בליל שבת ועוד

 

א. מותר לזמר את הנוסח "הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס וכו’ גם בלילי שבתות וימים טובים. אך אין לומר את הוידוי בלילי שבתות וימים טובים. (ילקו"י ד/א שמד)

 

 

ב. יש נוהגים לאחר מעט את התפילה בשבתות וימים טובים, ואינם מקדימים להתפלל כמו בשאר ימי חול. ומכל מקום צריך להיזהר שלא יעבור זמן קריאת שמע וזמן תפילה. ואם מאריכים בתפילה בפיוטים, נכון להנהיג לקרוא קריאת שמע קודם "ברוך שאמר".

ג. מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת, ואפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, מצוה לרוץ בהליכתו. אבל כשיוצא מבית הכנסת, אסור לרוץ. (ילקו"י ד/א שמה)

ד. ראוי ונכון היכא דאפשר שיהיה לאדם טלית גדול מיוחדת לשבת, נאה יותר משל טלית של חול. ומעיקר הדין אין חיוב לקנות מעיל גשם מיוחד לשבת. (ילקו"י ד/א שמה)

ה. כבר נהגו להתפלל בשבת וביום טוב בנעימה ובנגינה, ומאריכים בתפילה יותר משאר ימים. ומכל מקום אין להאריך יותר מדאי, כדי שלא לגרום לטורח ציבור, ובפרט אם על ידי כך יעבור זמן קריאת שמע ותפלה, וכמבואר. (ילקו"י ד/א שמו)

ו. נוהגים להוסיף בשבת וביום טוב מזמור "השמים מספרים" ועוד מזמורים, לפי שאין ביטול מלאכה לעם. (ילקו"י ד/א שמז)

ז. אין אומרים מזמור לתודה בשבת ויום טוב, אלא אומרים בשניהם: מזמור שיר ליום השבת. אבל בחול המועד [גם של פסח] אומרים מזמור לתודה. (ילקו"י ד/א שמז)

ח. אין לדלג פסוק "והוא רחום" שב"יהי כבוד ה"’ בשבת ויום טוב. וכן המנהג.

ט. אחר שירת הים נוהגים להוסיף "נשמת כל חי" שיש בו יציאת מצרים, ולכן סמכוהו אצל השירה. ונכון לומר "נשמת" בנעימה. והנוסח הנכון הוא לומר "הן הם יודו ויברכו וישבחו את שמך וכו"’. וידלג תיבת "וישוררו". (ילקו"י ד/א שמז)

י. אם שכח לומר "נשמת כל חי", ובירך ברכת ישתבח כמעשהו בחול, אף אם ענה ברכו עם הקהל, יאמר נוסח נשמת קודם ברכת יוצר אור, ויזהר שלא יחתום שוב בברכת ישתבח.

יא. מי ששכח לומר בברכת יוצר "הכל יודוך וכו"’, והמשיך בברכת יוצר כמעשהו בחול, אם נזכר קודם שחתם יוצר המאורות, חוזר ואומר הכל יודוך וכו’, ואם נזכר אחר שחתם יוצר המאורות, אינו חוזר. (ילקו"י ד/א שמז)

יב. גם בשבת ויום טוב צריך לסמוך גאולה לתפילה. ואין לדבר ולהפסיק בין גאולה לתפילה. ומכל מקום אם שמע קדיש או קדושה בשבת בין גאולה לתפילה, פוסק ועונה עמהם כמו בקריאת שמע וברכותיה. (ילקו"י ד/א שמח)

יג. מי שאיחר לבית הכנסת בשבת שחרית, ועליו לדלג או פסוקי דזמרה או נשמת כל חי כדי להתפלל בציבור, נכון יותר שידלג נשמת כל חי, ולא ידלג פסוקי דזמרה, כיון שפסוקי דזמרה הוי תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם אף לדחות. ועוד, שאמירת נשמת בשבת אינו אלא ממנהג הגאונים. (ילקו"י ד/א שמט)

יד. מוציאים ספר תורה וקוראים בו שבעה עולים, ואם רצה להוסיף על העולים מוסיף, אך גם בזה לא יוסיפו יותר מדאי, כדי שלא לגרום טורח ציבור. ונהגו לקרוא שבעה עולים ולגמור עמהם את הפרשה, ואומרים קדיש, וחוזר וקורא המפטיר מה שקרא השביעי. ואם טעה הש"צ וסיים את הפרשה עם העולה השישי, ואמר קדיש, אין צריך לקרוא עוד אחר, אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי, דקיימא לן מפטיר עולה למנין שבעה. (שם)

טו. מותר למכור בשבתות וימים טובים את העליות לתורה וכו’, וכן מותר לערוך מגבית ולתרום כסף לישיבות הקדושות, וכדומה, שהכל צורך מצוה הם, ואין בהם משום איסור מקח וממכר בשבת. (ילקו"י ד/א שמט)

טז. אף שקטן פחות מגיל בר מצוה רשאי לעלות לספר תורה ומצטרף לשבעה עולים, אין הקטן רשאי לקרוא את הפרשה כולה, מלבד פרשת עלייתו הוא. וכשאין שם גדול היודע לקרוא בתורה, יכולים להקל לשמוע הקריאה מפי קטן שיודע לקרוא, והוא שהגיע לחינוך.

יז. אין מוציאים שני ספרי תורה כדי לקרוא בספר תורה השני פרשת המוספים, מפני שאין בה אלא שני פסוקים. (ילקו"י ד/א שנא)

 

 

יח. מפטירין בנביא מעניינה של פרשת השבוע, ואין פוחתין מכ"א פסוקים, אלא אם כן נסתיים הענין בפחות מזה. וצריכים כל הקהל לומר את ההפטרה בלחש יחד עם הש"צ.

יט. העולה לתורה לכתחילה אינו רשאי לעלות שוב לעליית מפטיר. אבל כשיש צורך בדבר, יש להקל, וכגון כשלא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותם שעלו לקרוא בתורה, וכבר אמר השליח צבור קדיש שאחר קריאת הפרשה. וכן במקום שנהגו שהרב עולה לספר תורה בשבת חזון לעליית מפטיר, אף שלכתחילה לא יקראוהו לעליית שלישי, מכל מקום בדיעבד שכבר קראוהו לעליית שלישי, יכול לעלות אחר כך ולקרוא מפטיר בברכות. אולם כשהמפטיר קורא בספר תורה אחר, אם עלה לעליה אחרת ממנין העולים, לא יעלה שנית לעליית מפטיר בספר התורה השני. (ילקו"י ד/א שנב)

כ. מצוה להדר לקרוא את ההפטרה מתוך ספר הכתוב בכתב יד ובקדושה על קלף. ואפילו אם הוא רק ליקוט ההפטרות של שבתות השנה, ואינו ספר נביא שלם. ואם אין שם ספר כזה, עדיף לקרוא ההפטרה בספר נביא שלם (בדפוס), מאשר לקרותה בחומשים הנדפסים. ומכל מקום המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל לקרוא ההפטרה בחומשים הנדפסים, והוא מנהג קדמון, ויש להם על מה שיסמוכו, אלא במקום שאפשר יש להדר כנזכר. (שם שנג)