רק טיפה

אם אדם משתנה, אפילו רק טיפה
אחרי שהיה אצל רבי נחמן מברסלב
בראש השנה, זה היה שווה. כן, כי
אף אחד מאיתנו לא יודע כמה שווה
כל טיפה כזו.
 
 
יש מתנה עצומה, כך אומר לנו רבי נחמן – מידת הרחמים!
 
וזאת מתנה שאדם יכול בעזרתה ללמוד להסתכל על החיים בזווית ראיה אחרת, שונה ומיוחדת. כי זה מה שלמדנו באותו מעמד קדוש למרגלות הר סיני – לדעת שיש קדוש ברוך הוא בעולם, את מצוות האמונה. ומה זה אומר? לדעת שכל מה שקורה – הכל מהשם והכל לטובה, והכל בהשגחה הפרטית המיוחדת והמתוקה שלו עלינו. הכל אהבה, כי בורא עולם הוא אבא מלא רחמים. אם אני צריך משהו, אם חסר לי משהו, אז אני יודע שאני צריך להתפלל על זה. זה העיקר של מצוות האמונה. לכל מצווה יש את נקודת האמונה שבה. כל תפילה, זה לדעת שבורא עולם שומע אותי. מצוות האמונה קיימת בכל מצווה. זו הסיבה שרבי נחמן מברסלב אמר שכל העניין שלו הוא רק אמונה.
 
כשאנחנו חיים את חיינו עם הידיעה הזו, אנו חיים במצב של שבת תמידית. בלי זה אנחנו לא יכולים להתפלל ולעבוד את הבורא בחיינו. הצדיקים הגדולים לימדו אותנו את זה, ורבינו מראה לנו איך זה קשור ושייך לכל אחד מאיתנו – אז ותמיד, לקבל את הדעת העצומה הזו, לדעת שהכל מהשם. ואנחנו צריכים להזכיר את זה לעצמנו שוב ושוב, כי השורש לכל הבעיות הוא שהמלכות של השם יתברך, השכינה הקדושה, צריכה לעלות מעלה. בורא עולם ברא את העולם הזה ועשה את הכל, והוא ברא את האספקט הזה שנקרא השכינה הקדושה, המלכות. וזה דבר אחיד ומאוחד עם בורא עולם. אבל הוא, כפי שנראה, הפריד אותה ממנו ושלח אותה לעולם הזה, כשהוא נותן לנו את המשימה להעלות אותה. זו הדרך שלנו לגרום לו עונג ושמחה עצומים.
 
השכינה הקדושה יכולה להיות בגלות. מתי? כשחסרה לנו אמונה. אם אנחנו מתעוררים בבוקר ואומרים 'מודה אני לפניך' עם כוונה, אנחנו מעלים את השכינה. כשאנחנו אומרים את ברכות השחר עם כוונה, אנחנו מזריחים את השכינה בעולם כולו. וזה לא דבר ששייך רק לאדם עם מעלות עצומות, אלא לכל אדם שצריך לחיות עם אמונה פשוטה. כך אנחנו צריכים לחיות. כשאנחנו אוכלים, אנו מברכים את הבורא שנתן לנו את האוכל. וכך לגבי כל דבר – לעשות הכל עם אמונה.
 
אבל אנחנו שוכחים. אנחנו נתפסים בלשמוע או לקרוא חדשות, רוצים לדעת מה אנשים אחרים עושים. אבל בורא עולם הוא זה שמנהל את העולם. השם הוא מלכו של העולם כולו, של כל היקום כולו, לא אף אחד אחר!
 
איך נעלה שוב את השכינה למקומה? רבי נחמן אומר שזה כל העניין של התשובה. עם זה אנחנו משנים את כל המצב. רבי נחמן אומר שאנחנו צריכים להתוודות בפני תלמיד חכם, הצדיק. כן, כמו הוידוי של החוטאים בבית המקדש. ורבי נחמן מתכוון, שעלינו להתוודות עם הדעת של הצדיקים. אדם יכול לעשות תשובה לבדו, אבל כשזה מגיע לדברים המעשיים אנחנו צריכים לדעת איך עושים את זה, שיראו לנו. התשובה, היא חזרה לבורא עולם. תשובה שאדם עושה לבד לא כל כך מצליחה, כי תמיד תעלה השאלה אם עשינו את זה נכון או לא? האם הפכנו אותה לטבע שלנו, לחלק בלתי נפרד מאיתנו? וכדומה.
 
רבי נחמן מלמד אותנו שהמטרה העיקרית של הוידוי היא לחזור לבורא עולם. 'אני לא אדם רע, אני אדם טוב. אין לי מידות רעות, השתניתי, באמת'… תמשיכו כך, זה תהליך יומיומי. תשובה היא הדרך, דרך חיים. זה לא אירוע חד פעמי, 'עשיתי עכשיו תשובה, מה הלאה?'… לא! זאת פעולה תמידית, מעגל עם המשכיות. אל תכעסו ואל תייאשו אם אתם לא רואים שום התקדמות. זה נקרא לעשות תשובה לפני תלמיד חכם – עם הצדיק האמיתי.
 
זה הכוח של הסליחות. כשאנחנו אומרים סליחות עד יום כיפור, זה כדי לעורר את רחמיו של בורא עולם עלינו. אנחנו צריכים את הרחמים האלה כדי להשתנות. כל מה שסביבנו הוא לא כסדר. אנחנו לא מרגישים טוב, זה מטריד אותנו וזה מצער אותנו… אז אנחנו לא יכולים להשתנות. אבל כשאדם מקשיב לקולו של הצדיק, הוא לא נותן את דעתו לכבוד והנוחות העצמיים שלו. אם אדם משתנה, אפילו רק טיפה אחרי שהיה אצל רבי נחמן מברסלב בראש השנה, בציונו באומן, זה היה שווה. ועד שנפסיק להתמקד ולהתרכז רק בעצמנו, אנחנו לא יכולים להרגיש את המתיקות של הקדושה.