רק רציתי שתדע

אלוקים שלי, רק רציתי שתדע על המציאות הקשה שאני עוברת. ולא, זה לא חלום שחלמתי בלילה במיטה. לפעמים כל כך קשה לשאת אותה, את המציאות הזו, עד נבקש ונייחל שיהיה זה רק חלום, אבל היא מוכיחה אחרת.

אז לוקחים נשימה עמוקה ומסתכלים למציאות המרה בעיניים. הרבה פעמים אין פתרונות וגם אין עצות מועילות, זולת האמונה, והרבה אמונה.

אומרים שהזמן יעשה את שלו. אולי כן ואולי לא, לא יודעת. אומרים גם שהסבלנות משתלמת. וגם כאן אני לא יודעת לומר בוודאות את התשובה הנכונה. אולי הסבלנות תשפר את המהלכים, ואולי גם תחבל בהם…

אומרים שלנסות לשאוף לטוב זה משהו שיכול לעזור. פה אני נוטה להסכים, כי זה כבר עניין של נקודת מבט ובחירה בחיים. נכון, אי אפשר לבחור איך יסתיים המהלך ומה יקרה בסוף התהליך, אבל כן אפשר לבחור במה ואיך להתייחס למצב המביש אליו נקלעתי.

אין לנו שליטה על מה שקורה, על המהלכים שצצים פתאום בחיים. הם פשוט קורים. אבל כן יש בחירה איך להתמודד איתם, איך לחיות איתם.

ושוב, ועם יד על הלב ומהמקום הכי עמוק שבו: בורא עולם, אני בוחרת בפה מלא – באמונה! להבין שככה אתה רוצה ושאתה גם נמצא איתי בכל צעד ושעל. אני בוחרת להכניס אותך כשותף מלא בחיי – בקשיים, בצרות, בתהיות, בתסבוכות, במבוכים ובנפתולים העמוקים של החיים. אני בוחרת לא להיות לבד במערכה. אני בוחרת בך להיות שותף מלא שלי, ואיתי. שתעזור לי, שתכוון אותי, שתנחה אותי ותראה לי את הדרך הנכונה.

גם אם אני נופלת ועושה הרבה טעויות בדרך, גם אם אני לא מוצאת את המילים הנכונות והמעשים הראויים, עדיין, אני מבקשת ממך בורא עולם שתהיה איתי תמיד ואל תעזוב אותי. תראה לי את הדרך הנכונה, שמור עלי ותציל אותי גם מעצמי, אך בעיקר, מהעצבות והמרה השחורה.

חזק אותי לדעת שכל מה שאתה עושה, בלי יוצא מן הכלל – הכל לטובה! גם אם אני לא מבינה בשכל, ובעיקר ברגשות – שזה לטובתי וכל מה שניצב לנגד עיניי הוא מסך שחור של ריק ופחד, מערבולת של תהיות ופחדים – תראה לי שאתה שם, שאתה נמצא איתי ושאני לא לבד.

מאמרים נוספים בנושא:

פוסט מאלוקים

גשמים מצמיחים

להישאר מעל הכל

עשרת הדיברות לחיים מאושרים

שיחה עם אלוקים

אלוקים, אפשר שאלה?

הכלים שאלוקים נתן לי

אתגרי החיים

אתגר החושך

המונולוג

והעיקר, לא לפחד כלל!

בורא עולם, בתפילה חרישית זו אני מבקשת ממך, ולא הרבה – אנא ממך, קח ממני את כל הפחדים והחרדות שיש לי, כי אני מרגישה כמו ילדה קטנה שננטשה. בתוך תוכי אני יודעת שזה לא נכון, לא ננטשתי באמת כי אתה נמצא פה איתי 24/7.

נכון, יש מצבים בחיים שקשה לשאת ולסבול אותם, כי לשכל יש דרך מאטד מיוחדת לומר 'קשה לי'.

לא קל לעכל את מה שעובר עלי, לחיות עם הדברים האלה ולהתבונן בהם, שלפעמים מראים לי איזה כישלון מוחץ אני ושאין מוצא, שזה הדבר הכי מפחיד. סיטואציה שמציבה רובד שקרי מלא ערפל בלי שום אפשרות של הצלחה ותקומה. אבל זה לא נכון. אני יודעת. זה שקר. זוהי עצת היצר הרע שרוצה רק להחליש אותי.

כי מה בסך הכל הבן אדם מבקש? קצת שקט, נחת, שלווה וביטחון. כן, אלה דברים שאנשים מוכנים לשלם עליהם כל הון שבעולם, רק ששום הון לא יכול להקנות לנו אותם… אבל אני גם יודעת בסתרי ליבי, שדווקא אותם שאתה מבקש למדוד עד כמה הם נאמנים לך – אותם אתה שם במבחני אמונה גדולים ומזעזעים, חזקים ומפחידים ולא משנה מה יהיה בסופו של דבר, אבל כן משנה עד כמה הם יחיו את המציאות שלך בתוך המערבולת והקשיים הללו.

מצב של חוסר וודאות יכול לשתק את הבן אדם מהרבה בחינות. אבל אם רק אשא עיניי לשמים ואשים מבטחי בך, אבא יקר, אבין שיש נקודת אור, כי אתה יכול לשנות הכל מן הקצה אל הקצה! זה מכניס בליבי תקווה ושמחה גדולה. זה מסיר חששות ופחדים. מוציא את הספק ומכניס אופטימיות גדולה.

אבא יקר, זה מפחיד שמושכים את השטיח מתחת לרגליים, כי השטיח כביכול מראה על יציבות ומעין תחושת ביטחון. זה מתסכל ומערער את היציבות השברירית שבניתי לעצמי. אולי כי אתה רוצה באמת לשים אותי בתוך הניסיון דווקא כדי לראות עד כמה אני בוטחת בך ולא בשום דבר אחר? ואולי אתה רוצה לראות עד כמה אני צועקת אליך?… אני יודעת, רק ממך תבוא הישועה!

בורא עולם, אני מבולבלת, מפוחדת וחסרת ביטחון. תקפה אותי חולשה נוראית. כן, אני מודה. מגלה לך את החולשות הכי פנימיות וכמוסות שלי. זה לא שאתה לא מכיר אותם, אתה יודע הרבה יותר טוב ממני, אבל אני בוחרת להודות באמת. כי מה זה בן אדם? מה הוא שווה בכלל זולת אלוקיו?

כלפי חוץ אני נראית מלאת ביטחון ועוצמה, משדרת יציבות פנטסטית. אבל בתוך תוכי, בנקודות השבריריות הכמוסות שלי, אני אדם חסר ביטחון עצמי. וכן, גם פחדן. זה המקום לבקש ממך שתציל אותי, אבא יקר, מכל השקרים ותעזור לי לירא רק ממך מתוך מקום של אהבה, אמת וכבוד.

כי בחיים כמו בחיים, כבר הספקתי להבין, עוברים ימים לא קלים. יש קלים פחות ויש את ה'לא קלים כבדים' האלה, שאתה מרגיש שבור כמו תמונת זכוכית שאפילו חלקים ממנה הלכו לאיבוד.

יש את החלק של העצבות, ויש את החלק של האמונה והרצון לאחוז בך חזק, יש את החלק שמנסה לקבל את הדברים באהבה ואמונה גם יחד, ויש את החלק שמודה שקשה לו ואפילו נשבר. יש גם את החלק הזה שלא מצליח למצוא שום פתרון או דרך לחבר את החלקים השבורים, ויש את החלק של הידיעה שאתה פה אתי ולא עוזב אותי, כמו מפקד שלא משאיר פצועים מדממים בשטח. ואתה יודע מה, אבא? זה מחזק.

מה יוליד יום? אני לא ממש יודעת. הפתרונות הם רק לך. לי רק נותר לשאת תפילה חרישית מעומק הלב עם אמונה ולקוות לישועה הכי מהר שאפשר. 

אז זהו, אבא, רק רציתי שתדע.