שביל הנשמות – חלק ב

"אסור לך ללכת איתה! אם תלכי
איתה, לא תחזרי יותר לעולם שלך…"
סוזי החלה לרוץ בכוחות אדירים, נמלטה
על נפשה. ‘מה יכול להציל אותי ממנה?’…

שביל הנשמות – חלק 2

יומיים לאחר מכן סוזי חזרה מאירוע, נכנסה למיטתה וניסתה להירדם. לפתע שמעה קול של תינוק שהיה מוכר לה: "סעדה!". סוזי שמעה את שמה הקדום ונדהמה. מי מכיר אותי בשם סעדה, הרי בגן החליפו את שמי לסוזי, ורק סבתא ואחיותיי קראו לי כך?! סוזי ניסתה לעצום את עיניה אבל הקול חזר: "סעדה. את חייבת להקשיב לי! אין זמן! הגיע הזמן שתקשיבי לי! את עומדת לראות כמה דברים שהתירו לי להראות לך, כי אין לך ברירה, את חייבת לחזור בתשובה! הרימי את יד ימין וסגרי אותה חזק!"

סוזי עשתה כמצוות הקול ואז התרחש דבר מדהים. היא חשה בזרם חשמלי העובר בכל גופה, הרגישה שכל גופה רוקד. לא ראתה דבר כי עיניה היו עצומות. אז חשה ששולפים ממנה משהו בכוח וראתה לפתע את עצמה דבוקה לתקרה וצופה בעצמה שוכבת במיטה… היא התחלקה לשתי ישויות, והרגישה שהיא הישות שלמעלה. הקול אמר לה: "סעדה. מה שאת רואה למטה זה הגוף שלך ומה שנמצא למעלה, זו את באמת!"… היא ראתה מבעד לכל הקירות, שהפכו לפתע שקופים, את כל חדרי ביתה. ראתה מחדר השינה את המטבח והסלון. גם התקרה הייתה שקופה. והקול המשיך: "הרימי את עינייך כלפי מעלה!"

סוזי הרימה את עיניה וראתה מבעד לתקרה השקופה את השמים. באותו רגע הרגישה שהיא מסתובבת כמו בקרוסלה. ואז עפה, חצתה את התקרה והמשיכה לטוס לכיוון השמים במהירות אדירה. הכל היה חשוך. היא חשה הנאה עילאית, ואז הרגישה לפתע שהיא צונחת למטה עוד ועוד… עד שהגיעה למקום חשוך שנראה כמערה, מין צינור ארוך וחשוך מאוד. לאחר מכן נשלפה מהמערה, ונסקה כלפי מעלה ואז נעצרה. הייתה דממה. היא ראתה שהיא עומדת באמצע השמים. חשה שהקול הולך עמה, נותן לה להתבונן ולחוות את הדברים. "סעדה. את יודעת איפה את?" שאל הקול. "לא. איך אני עומדת על השמים באוויר ולא נופלת?!" השיבה סוזי. "הסתכלי למעלה ותאמרי לי מה את רואה?" המשיך לשאול הקול. "עוד שמים… אני רואה שמים למטה ושמיים למעלה". השיבה. "יפה. השמים שאת עומדת עליהם הם הרקיע הראשון שמכסה את העולם שלכם, והשמים שאת רואה מעלייך הם הרקיע השני, שתיכף נגיע אליו".

ואז, הרגישה שהיא מתרוממת וטסה כלפי מעלה במהירות עצומה. היא לא ראתה דבר, פרט לתחושה שהכל נוסע במהירות בחלל שמסביבה. אז הגיעה שוב למקום שבו נעמדה. הביטה מסביבה וראתה שהיא ניצבת ממש באמצע החלל האינסופי. ואז ראתה מולה שביל שקוף וצר כמו כביש שעומד בחלל ומתנשא כלפי מעלה. בקצהו ראתה שמש עגולה, נפלאה, מפיקה אורות מדהימים בכל צבעי הקשת. "סעדה. את יודעת איפה את נמצאת?" שאל הקול. "לא. מהו הכביש הזה?" השיבה סוזי. "זה לא כביש. זו הדרך שבה עוברות כל הנשמות שנפטרות מן העולם בדרכן לעולם האמת. אין שום דרך להגיע לעולם האמת חוץ מזו", השיב הקול. "ומהי השמש הזאת?" המשיכה לשאול סוזי. "זו אינה שמש. זו דלת מעבר שדרכה הנשמה עוברת זיכוך ראשוני לפני שהיא מגיעה לעולם האמת", השיב הקול לשאלתה. "מה זאת אומרת זיכוך?" תמהה סוזי. "ברגע שנשמתו של אדם צריכה לצאת מהעולם, היא נשלפת בשנייה אחת ועומדת מעל הגוף שלה שכבר מת. הנשמה עומדת ומסתכלת על הגוף שלה. היא לא עוזבת את הגוף לרגע ורודפת אחריו כל הזמן, עד שהיא מתחילה לעלות למעלה ומגיעה למצב שבו את נמצאת", הסביר הקול. "והאדם שמת, יודע שהוא מת?" המשיכה לשאול. "כן. כבר בשנייה הראשונה הוא יודע את הכל. כל הידע שצבר בעולם הזה מתגלה לו ברגע שהוא נשלף מהגוף. כאשר הגוף מגיע לבית הקברות זו השליפה הראשונה שהוא עובר, השליפה מהגוף. הפעם השנייה שהוא חווה שליפה שמתרחשת כאן, דרך הדלת הזאת…"

"וזה כואב?" שאלה סוזי.

"את תעברי דרך הדלת הזאת", המשיך הקל להסביר, "ותראי שזה לא כל כך נורא. רק מטהרים את הנשמה לפני שהיא מגיעה לעולם האמת. ברגע שהנשמה יוצאת מהגוף, היא מרגישה צער שאי אפשר לתאר, ואז מתנהגים עמה במידת החסד ומחזירים אותה לביתה. נשמת המת נמצאת שבעה ימים עם המשפחה המתאבלת ורואה את הכל. היא לא יכולה לאכול ולשתות, למרות שיש לה תאווה. בתחילה היא מנסה לאכול ולשתות ולא מצליחה והיא מתייסרת. ואז היא שומעת ‘יתגדל ויתקדש שמיה רבה’ ויתר דברי הקדושה, ומרגישה שהיא כבר לא יכולה לאכול ולשתות, אלא רק לאכול דברי תורה ולשתות דברי תפילה. היא מתרגלת לעובדה שרק הם מחיים אותה. במשך חודש ימים ניתנת רשות לנשמה לנדוד מהגוף שבקבר לבית קרוביה. לאחר מכן היא נפרדת לגמרי מהגוף. כל זה קורה בהדרגה כדי להרגיל את הנשמה. אדם שנפטר נשאר עם אותו טבע. אם הייתה לו תאווה לאכול או לעשן, הוא ממשיך לחפש את התאוות הללו וכאשר הוא נוכח שאינו יכול לממשן, יש לו צער עצום. לכן כדאי לאדם שנמצא בעולם הזה שיתקן את עצמו, כי אחרת כל התאוות יציקו לו מאוד אחרי מותו".

בסיום הדברים, הרגישה סוזי שהיא מתרוממת שוב וטסה מעל לשביל הנשמות. היא ראתה את ההשתקפות של השביל, וככל שהתקרבה לאור, הרגישה חום ואהבה עצומים. חשה שראשה נוגע באור. כאשר הגיעה לפתח הדלת, החלה להרגיש אותו זרם חשמלי כמו בתחילת החיזיון כאשר נסקה ממיטתה, וכמו הזרם שחשה כשהייתה בת 14 וחצי כשהתגלתה לה הנשמה של הנפטרת. הזרם היה כמו מכת חשמל שאינה פוסקת. ואז הרגישה שמישהו שנמצא מעבר לאותו אור, אוחז בשתי ידיה ושולף אותה בכל הכוח ומעמידה. הרגישה שהיא נולדת לתוך עולם אחר. אז הביטה סביב והתגלה לה מחזה מדהים: שני עמודי אור שקופים, צחים ומאירים מאוד, מעוטרים ביהלומים וזהב, פרצופי אריות וחיות אחרות, שנראו כמו שער בארמון מלוכה. היא אימצה את ראייתה וגילתה מעבר לשער מקום ענק, עולם שאין לו סוף. נגלו לה אינספור בתים בצורת איגלו, חצי עיגול שקוף. אי אפשר לתאר את היופי המדהים של הנוף הזה ואת צחות הראיה. סוזי הביטה על המחזה המרהיב. חלק מהבתים המיוחדים הללו האירו בכל צבעי הקשת, חלקם היו עמומים וחלקם חשוכים. הקול המתין שתסיים להתרשם מהנוף השמימי ושאל: "סעדה. את יודעת איפה את כעת?"

"לא".

"את בעולם ההמתנה, העולם שבו הנשמה מקבלת מקום וממתינה עד שייגזר דינה. כאן הנשמה נפגשת עם כל קרובי משפחתה שנפטרו לפני כן. הם יודעים באיזה מצב הנשמה הגיעה לכאן ומנסים לחפש עבורה זכויות שיסייעו במשפטה. אם הייתי יכול להשמיע לך את הזעקות של הנשמות שנמצאות באותם בתים, היית מזדעזעת…"

"מהם הבתים המוארים? מהם הבתים העמומים? ומהם הבתים החשוכים?"

"הבתים שאין בהם אור, הם הבתים של הנשמות שלא אומרים עליהן קדיש. הדלקת נר לעילוי הנשמה מאוד חשובה. האורות שנדלקים בבתים הם הנרות שמדליקים על הנפטר בעולם שלכם התחתון. כאשר מדליקים נר לעילוי הנשמה היא מרגישה עונג עילאי, כמו אדם רעב שמביאים לפניו ארוחה דשנה. מסבירים לנשמה כי בעולם ההמתנה כל העונג, או להיפך – הייסורים, נגרמים ממה שעושים למענה קרוביה בעולם התחתון. פותחים לנשמה חריץ בשמים ודרכו היא רואה מי מהם גורם לה עונג או צער. כאשר מראים לאם את בנה מדליק אש בשבת, הדבר גורם לה צער עצום והיא מתחרטת על כך שלא העניקה לו דבר פרט לחומריות. זו הסיבה לכך שנפטרים מופיעים לעתים בחלומות של צאצאיהם. הם במצוקה קשה ואין להם דרך אחרת. אין לך מושג עד כמה זקוק הנפטר לכל מה שעושים לעילוי נשמתו! כל מעשה טוב קטן גורם לנשמה לגדול ולפרוח".

כעת הבינה סוזי את ההתגלות של סבתה בחלומה. זה היה גם פשר פנייתה לאותו קרוב משפחה נוסף שיחדל ממעשיו הרעים. ואז שאל הקול: "את יודעת מהו חבל טבור?"
"כן, זה הצינור שמחבר בין האמא לבין התינוק".
"ואם יסגרו את הצינור, מה יקרה?"
"יגיע לתינוק מעט אוכל…"
"ומה יקרה לו?"
"הוא עלול להיפגע, להיות פג…"

"נכון, וכעת אסביר לך דבר חשוב מאוד. העולם שלכם והעולם הבא מחוברים ביניהם בצינור כמו חבל טבור. ברגע שפוגמים בצינור, התזונה מגיעה באופן חלקי, אבל אם הוא לא פגום, התזונה עולה למעלה בשפע, וכפי שהוא עולה למעלה היטב, כך הוא חוזר להשפיע למטה. דעי לך שעניין חבל הטבור ומעבר המזון לעובר הוא סוד העולם. כל מה שעושים בני אדם בעולם התחתון, לטוב או לרע, קשור בחבל טבור לעולם העליון. ועוד דעי לך, שהיה קשה מאוד לעורר אותך…"

סוזי לא הייתה זקוקה להסברים נוספים. היא הבינה מי הזיז אותה בחלומות ובהתגלויות.

…אז חשה שהיא נופלת כמו בצניחה חופשית לעולם התחתון ולגוף שלה. עיניה נפקחו. היא הביטה בעצמה, בסובב אותה, הביטה למעלה והפעם ראתה תקרה רגילה. היא רצה לעבר השעון לראות מה השעה. השעה הייתה שמונה וחצי בבוקר. היא זכרה שכל אירוע הנסיקה למרומים החל בשש וחצי בבוקר, שעתיים לפני כן. סוזי ישבה מול המראה והחלה לבכות ללא הרף. החלה לדבר עם בורא העולם והרגישה בוודאות שהוא מקשיב לה: "סליחה, בורא העולם. ענית לי על כל השאלות האפשריות. מה שעלי לעשות אינו למענך, אלא לטובתי. אבל, מה עלי לעשות עם העסק המשגשג שלי? יש לי חוזים, אני חייבת להגיע לאירועים. תדריך אותי מה לעשות… אני בטלה אליך… רק תסביר לי מאיפה להתחיל…"

סוזי ניסתה לארגן את מחשבותיה. בעוד יומיים תיערך חתונתו של אחיה. היא תכננה ללבוש שמלה שנראתה לה צנועה. כאשר הגיעה לחתונה, בהתה מול כל האנשים החגיגיים והמוסיקה מחרישת האוזניים. היא לא הייתה מסוגלת לספר לאף אחד על החיזיון הנורא שחזתה. לאחר שחזרה אל השקט בביתה, הרגישה ביתר שאת שעליה לחזור כעת בתשובה, רק לא ידעה איך. אז עלתה למיטתה ושוב חלמה חלום.

…הפעם חלמה על הלוויה שלה… היא ראתה את עצמה מרחפת מעל האלונקה שבה נשאו את גופתה. הרגישה שהיא חיה ורואה הכל, ומאידך ראתה בבירור שהיא מתה… היא ראתה את הוריה וקרוביה וצעקה: "אמא! אבא! אני חיה! אני נמצאת למעלה!"… היא לא הבינה כיצד נפטרה ונזכרה בכך שנשמת הנפטר מרחפת מעל לגופו. וכאשר החליקו את גופתה לתוך הבור הרגישה שהיא צונחת במהירות… ואז נכנסה לתוך הגוף והחלה לצרוח. הרגישה שהיא מונחת בקבר וראתה את השמים ממעל… ראתה את כל המתפללים מעליה והמשיכה לצרוח: "… אל תכסו אותי!… אני חיה!…" ואז ראתה שמכסים את הקבר באבן ועוד אבן וכאשר הניחו את האבן השלישית, השתררו חושך ושקט מוחלטים, רק רעש החול נשמע… לפתע הפך הקבר לחדר ענקי, ואז ראתה בקצה רגליה המיושרות, עיגול של אור שהחל להסתובב סביב גופה כמו ספירלה. היא החלה להיסחף לתוך האור וחשה בהנאה, ואז שמעה צעקה מחרישת אוזניים: "סעדה! את לא מתה! את חיה!"… האור המשיך לעטוף אותה והיא נמשכה אליו, אבל מצד שני רצתה להקשיב לאותו קול שהמשיך לצעוק. זה היה הקול שליווה אותה במשך החיזיון, ואז נמשכה שוב לתוך האור… לפתע נפרש מולה מסך והיא ראתה את שני ילדיה יושבים עליה שבעה. הקול המשיך לצעוק: "אם תיסחפי לאור לא תחזרי לעולם!"

סוזי היא החלה לחבוט בתוך הקבר, ופערה סדק בתוכו. "תרוצי!" קרא הקול לעברה, "אל תסתכלי לאחור! תרוצי בכל כוחותייך ותקשיבי רק לי!"… סוזי רצה בכל כוחותיה עד שהגיעה לביתה. שם, ראתה את המנחמים הרבים ואת קרוביה היושבים על מזרונים. לפתע נכנסה אישה לבושה בגלימה שחורה מכף רגל ועד ראש… עיניה היו לבנות כמו שלג… אז הבינה סוזי שהאישה הזאת באה לקחתה… היא ניסתה לברוח ממנה, אבל האישה התקרבה…

הקול זעק באוזנה: "אסור לך ללכת איתה! אם תלכי איתה, לא תחזרי יותר לעולם שלך…" סוזי החלה לרוץ בכוחות אדירים, נמלטה על נפשה… ואז הרגישה לפתע שהיא צונחת ומתגלגלת. כעת הגיעה לאולם אינסופי מלא אור. באמצע האולם ישבו במעגל נשים עם כיסוי ראש והתפללו עם ספר בידיהן. היא נעמדה באמצע המעגל והתכופפה לראות מיהן… ואז מתוכן הופיעה לפתע האישה עם עיני השלג… סוזי נחרדה: מה יכול להציל אותי ממנה? אך לפתע הבינה: עלי להיות כמו הנשים הללו, עלי להתלבש בצניעות! התשובה זעקה מתוך נשמתה, והיא זעקה לעבר האישה: "תשובה! תשובה!". האישה הביטה בה ואמרה: "תשבעי שאת חוזרת בתשובה!". סוזי הרימה את יד ימינה ואמרה: "אני נשבעת שברגע שתחזירי אותי לעולם, אני חוזרת בתשובה!". האישה לקחה את אצבעה, קירבה אותו לתנוך אוזנה ואמרה: "תחזרי שוב על דברייך!", והיא חזרה.

סוזי קמה מחלומה בידיעה ברורה שעליה לעשות תשובה מידית. היא מכרה את העסק המשגשג, הוציאה את כל בגדיה מהבית, סילקה את כל התפאורה שהייתה בביתה, כל הפסלים והתמונות, ובמקומם תלתה תמונות של צדיקים. היא נכנסה בחולצה קצרה ומכנסי ג’ינס לחנות של אדם שמכר שמלות, חצאיות וגם כובעי נשים. "אני רוצה לקנות כובע וחולצה ארוכה עם חצאית", אמרה לו. המוכר הראה לה היכן למצוא כל דבר. סוזי בחרה בכובע, חולצה וחצאית, נכנסה למלתחה, התלבשה בבגדים החדשים והתייצבה בדוכן: "קניתי כל מה שנמצא עלי…". המוכר נדהם לראות את השינוי וקרא בהתרגשות: "ישתבח שמו לעד!", ואפילו זלגו מעיניו דמעות.

סוזי חזרה לביתה, ניצבה מול המראה, והחלה לבכות ולדבר לבורא העולם: "אני בעצם בריה שבראת בעולם הזה, לא איזו צדיקה… בעצם אני לא יודעת מה אני… סלח לי על כל מה שחטאתי לפניך. זה היה בלי כוונה… היום אני יודעת שאתה קיים וכמה אתה גדול…"

פעם שאלה את עצמה איך הדתיים מסוגלים ללבוש בגדים צנועים בחום. ואז ביום אחד לוהט מצאה את עצמה לבושה היטב וחבושה בכיסוי ראש. ניגש אליה מישהו עם מכנסיים קצרים וגופיה שהחזיק ברצועה כלב, ושאל: "לא חם לך ככה?!"
"לא!"
"בשביל מה כל הבגדים האלה?!"
"לכבוד בורא העולם!"
"אבל איך את מסוגלת בחום הזה?!"
"תשמע. קשה לי להסביר לך, כי פעם הייתי בדיוק כמוך. הלכתי עם גופיה והיה לי מאוד חם. היום אני לבושה בבגדים ארוכים וסגורים ועדיין קר לי…"

סוזי החלה להתפלל, ללכת לשיעורי תורה, ללמוד מה הקב"ה רוצה ממנה כיהודיה. אז הבינה שאישה נשואה זוכה ליותר מצוות ממי שאינה נשואה. היא שאפה להתחתן בקדושה, ולאחר זמן מה הכירה אדם ירא שמים והם נישאו בחתונה שמחה במיוחד.

סוזי כתבה לקב"ה מכתב כדי להניחו בציון של רבי נחמן מברסלב באומן:

"בורא העולם, חזרתי בתשובה אליך. אני אדם חדש. איני מבקשת כסף וזהב, לא בתים ולא כלום… יש לי רק בקשה אחת ממך: תביא לי ילדה כדי לקשר ביני לבין בעלי. אני מאמינה באמונה שלמה שאתה קורא את המכתב שלי. חזרתי בתשובה בזכותך ואני מבקשת מהצדיק שיעורר רחמי שמים עלי ויזכה אותי להביא ילדה לעולם. ואני מבטיחה שאם אזכה להביא ילדה, אקרא לה על שם אמו הקדושה של הצדיק – פייגא". כמו כן ביקשה במכתב שתראה בחלום שוב את סבתה. סוזי בכתה, נטלה את דמעותיה ומרחה אותן על המכתב וסיימה לכתוב: "בזכות הדמעות הללו אבקש שתתמלא בקשתי".

ובאמת לאחר מכן, בניגוד מוחלט לדרך הטבע, התעברה סוזי וילדה תינוקת חמודה שנקראה פייגא-הודיה.

ואז חלמה שוב על סבתה האהובה. היא ראתה אותה בציון של רבי שמעון בר יוחאי, כשהיא מחייכת בפנים מאירות ומושיטה אליה את זרועותיה. סוזי רצה אליה בכל כוחה. הפעם הרשתה לה הסבתא לחבקה ולנשקה. היא הושיטה לה ביד ימין נר נשמה וכך אמרה: "היכנסי לציון של רבי שמעון בר יוחאי למטה והדליקי את הנר בשמן זית בלבד, ללא תוספת מים!"

סוזי ירדה במדרגות אל הציון של רשב"י בעולם העליון וראתה שכולם לבושים בבגדי לבן והמקום מלא בנרות דולקים ונראה כמנהרה יפהפייה. לאחר מכן עלתה למעלה אל סבתה, שחיבקה אותה ואמרה שהיא מאוד מרוצה כעת מדרכה. אז ידעה שתפילותיה התקבלו בשלמות.

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)