שבת

 

 

שלוש הסעודות של שבת, שהם כנגד שלושה האבות, שזה בחינת שלושה תיקונים, להעלות היראה להדעת, שזה בחינת יצחק ואברהם, שכנגדם הן שתי הסעודות הראשונות: של לילה היא כנגד יצחק – בחינת יראה, ושל יום היא כנגד אברהם – בחינת הדעת. וסעודה שלישית היא כנגד יעקב, שהוא בחינת משפט, שעל ידו עולה היראה בשלימות אל הדעת.

 

ועל כן מתבטלים אז כל הדינים וכל היראות הנפולות לגמרי, ורעווא דערווין אשתכח, ועולים אז לבחינת עתיק, שהוא בחינת נחלה בלי מְצָרִים, היינו בחינת סתרי תורה, אור הגנוז. ועל כן מחדשים הצדיקים אז ומגלים חידושי תורה מבחינת סתרי אורייתא הנ"ל.

 

 

 

רבי אפרים, בן רבי נפתלי תלמיד רבנו ז"ל, נפטר זקן ביום ערב סוכות בשעה שמונה בבוקר אחר תפילת שחרית כשעדיין היה מעוטר בטלית ותפילין של רבנו תם ולאחר עריכת תיקון חצות ועבודת ה’ שעבד כל הלילה ולאחר תפילת שחרית כראוי, בהיותו למעלה מתשעים שנה.

 

התפלאו אנשי החברא-קדישא שבאו לקחתו לקבורה, שהיו מהם שעדיין לא התפללו תפילת שחרית, ואמרו: "אשריו, שאף בזקנותו וחולשתו וביום האחרון לימי חייו זכה להסתלק מזה העולם עם עוד תפילת שחרית כראוי"…

 

 

רבי אפרים הנ"ל לאחר שעלה לארץ ישראל היה נוהג לנסוע מדי שנה לאומן לקיבוץ אנשי שלומנו שבראש השנה, על אף זקנותו הגדולה שהיה בזה טרחה וטירדה עצומה שאין לשערה.

 

שאלו אותו פעם: "זקן כמוך נוסע לחוץ לארץ בטרחה כזאת?". השיב להם: "וכי מה? אפילו אם אמות בדרך ואקבר באיזה שהוא גן גם טוב לי, העיקר שהשתדלתי ונסעתי לאומן לראש השנה, כי מה כבר יכול אני להפסיד? הכי הרבה שלא זכיתי על אף נסיעתי להגיע לאומן לראש השנה? אבל הרי זכיתי והייתי בראש השנה הקודם!! אולם לחיות כאן בעולם ולא להיות בראש השנה באומן – גרוע לי יותר"…