שיחת היום

 

מי שיש לו אמונה שלמה בבורא עולם, בודאי ראוי לו לשמוח תמיד בהשם-יתברך. וזה הדבר אי אפשר לבאר אפילו בכתב, כי דבר זה הוא בבחינת – כל אחד כפי שמשער בליבו. וכן לשמוח בשמחת המצוות, בחינת (תהילים טי): "פקודי ה’ ישרים משמחי לב", כי בודאי אין שמחה בעולם כשמחה זו, כי דבר זה כל אדם יכול להבין, שבעולם הזה אין שום שמחה כלל, כי מה יתרון לו לאדם וימיו כצל עוברים, ואחרית שמחה – תוגה.

 

על כן באמת אותם המחקרים והכופרים, אין להם שום שמחה אמיתית כלל, וכל ימיהם הם מלאים עצבות ויגון ואנחה, כי מאחר שכופרים בתורה הקדושה ובעשיית מצוותיו יתברך ובודים מליבם טעמים של הבל ושטות על עשיית המצוות, כאילו הם נימוסיות, חס ושלום, ואם כן מהיכן יקבלו חיות ושמחה? לכן הקטרוג וההתגרות של הסטרא-אחרא שמתגרים בישראל, העיקר הוא בעניין השמחה של המצוות, כי על גוף המצווה הם יכולים לומר שהיא נימוסית, חס ושלום, כשאר נימוסי העמים. אולם כשרואים שישראל שמחים כל כך בעשיית המצוות ומוסרים נפשם עליהם, על זה הם מתקנאים ומתגרים בנו מאוד, ולכן עיקר הכנעת הרוע הוא דווקא על ידי עשיית המצווה בשמחה!

 

 

 

סיפר רבי נתן זצ"ל: שמעתי מרבי נחמן זצ"ל שאמר בלשון תמיהה, על השם יתברך קשה קושיות רבות מאוד. מה טוב ונעים לאיש הזה שזוכה לדעת שלימה, שיושב ורואה ויודע שאינו קשה שום קושיא כלל והכל נכון וישר, כי "ישרים דרכי ה’". וכן אנוכי (רבי נתן) שמעתי פעם אחת שאמר רבנו על השם יתברך קשה קושיות, וכוונתו היתה כמתלוצץ מזה שקשה לקצת בני העולם קושיות רבות וגדולות על הבורא יתברך, חס ושלום. אבל באמת בודאי אסור להרהר אחרי דרכי הבורא, כי בודאי "צדיק ה’ בכל דרכיו", רק שאי אפשר לשכל של בן אנוש להבין דרכיו והנהגתו של הבורא את העולם, בשום אופן.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.