שמחה – המנוע של החיים

"השמחה היא המנוע של החיים"! (הרב חיים יצחק חייקין זצ"ל).

עיקר השמחה הוא בלב, והלב לא יכול לשמוח כל זמן שיש בו עקמומיות.

עקמומיות זו היא תוצר של ערימות התסביכים וחסימות מכל הסוגים, בעיקר מצד הטומאה, מה שנקרא הטמאים. אבל גם מכאלה 'קדושים' כביכול, שמונעים מהשמחה הטבעית הזרועה בליבנו להתגלות ולא נותנים לה להיות מורגשת, פעילה ומפעילה.

כדי ליישר את הלב שלנו מהתסביכים והחסימות השונות הללו, אנחנו צריכים להזרים בו אורות עליונים הנשפעים מלמעלה (מהזמן והמקום). למשל, לומר לעצמנו: 'איזה עולם נפלא עתיד להיברא בקרוב בשבילנו, כאשר נזכה להוריד את האור העליון החופף על ראשנו ישר לתוך הלב המעוקם וליישר אותו…' כן אז נהיה שמחים ובוודאי נפצח בקול שירה אדיר. הללוי-ה!

אבל כדי שהאור יואיל לרדת מן המוח העליון לתוך ליבנו, צריך לבטל את המחסום שבראשנו, זה שנוצר מאז שחר ילדותנו על ידי כל מיני טראומות ותגובות, לרבות פעולות תחכום מיותרות של החלק השמאלי שבמוח, כיוון שזה נוטה להתחכם בכל מיני חוכמות ותוך כדי פלפולים של הבל הבלים, נוטה חלק זה של המוח לשכוח את העיקר: היסוד הקדוש שלנו הנקרא אזמרה! – לדון לכף זכות. הרי שהתחכום המיותר חוסם את ההשראה, ועובדה שרוב החכמות הללו מובילות לייאוש. כרגע, בעקבות חכמות אלו, שהן חיות רעות המסתובבות בביצה מנטאלית, לא ניתן לזרם התחייה להגיע אל הלב.

לכן, ככל שנפנה את המוח מכל עומס מיותר כך נשתחרר מכל נטייה פסימית.

יש נטייה לייאוש הנובעת מנביאי הזעם, בעלי רוח רעה שאינם מאמינים בעתידה של האנושות ומפיצים רפיון רוח לכל הנתפסים ברשתם.

ולהיפך, יש משיכה לתבוסה הנגרמת על ידי מטיפים נוקשים, הוגי אמת בלתי מבוררת, שאמת כזו הופכת למראה חשוכה, אינטואיציה לקויה המטעה את בעליה ומובילה אותם להתרשלות מאחר ואין 'אמת' זו מכוונת לאופקים מבטיחים ואינה משקפת לבעלים שום תקווה.

מאמרים נוספים בנושא:

תשמחו בעצמכם!

איש היער

להפוך אנשים ליפים

מה יש לי ביד?

מלא נקודות טובות

הטובה
הסוד של הסנדלר
אתה פשוט נפלא

הטרובדור

אל תישארו לבד

אזמרה והנחש

בית הספר ללימוד אזמרה
קצת אופטימיות לא תזיק

ומכיוון שהגענו לנקודה זו, עלינו להגדיר מחדש את המונח ייאוש: 'ויתור על שאיפות שהיו לנו פעם. הרמת ידיים. רפיון טוטאלי'.

כשרבי נחמן מברסלב צעק שהייאוש בכלל לא קיים, דייק אז להוסיף את המילה 'שום', באומרו: "אין שום ייאוש בעולם כלל!", משמע – שישנם כמה סוגי ייאוש, אך הם דמיוניים ואינם קיימים כלל, וכך אמרנו להבחין בין:

ייאוש עצוב – ויתור על החזון ועל השאיפה שהייתה לנו פעם, מתוך נסיגה, עצבות ואכזבה.

ייאוש עליז – התפטרות מהמצפון בצורה אדישה, קלילה, אירונית ומזלזלת.

אבל לא זה ולא זה קיימים, אלו אינם אלא הזיות דמיוניות שאין להן שום בסיס אמיתי מאחר והכל עדיין אפשרי.

אבל אני, אדרבא! מאמין וגם בוחר במראה המאירה שבה משתקף העתיד הנפלא שלי, ובה מצטיירת הדמות שאוכל להפוך להיות אם אתעקש ואתחזק מלי להתייחס לנפילות ולחלישות הדעת המעושים.

נכון, אני יודע שהגשר המוביל אותי מהביצה העכשווית לעתיד המואר והמובטח לי הוא דווקא תורה זו – תורת אזמרה, ולכן אחזיק בה חזק חזק, אהפוך בה ואהפוך בה, וממנה לא אזוז אפילו לרגע! למה? כי הכל תלוי בה, ובעיקר מידת השמחה שבלעדיה אין שום חיות ושום עתיד, לכן אחזיק בה ולא ארפא!

"והעיקר להיות בשמחה תמיד, וישמח עצמו בכל מה שיוכל"! – רבי נחמן מברסלב.

אתם מבינים?

זה באמת העיקר של כל העיקרים, מאחר והכל תלוי בזה. אם האושר נחשב ביהדות כחובה, סימן שהשמחה ברת יישום היא וגם אפשרית עבור כל אדם. אתם חושבים שהקב"ה היה מצווה על דבר שאי אפשר לנו לקיימו? אין דבר כזה, מכיוון שזו מצווה, מכאן שזה אפשרי לכולם כפי ערכם – רק שאנחנו צריכים ללמוד איך לקיים זאת הלכה למעשה.

הדבר העיקרי הוא, החלפת התפישה הרגילה הנוטה לפסימיות, דיכאון וייאוש, בחשיבה חיובית, בונה ואופטימית – הן כלפי עצמנו והן כלפי הזולת וכן כלפי הסיטואציות בחיינו.

כן, להרגיל את עצמנו לראות את הטוב (אזמרה!) רק את הנפלא, רק את האור.

למה?

כי רק ככה משתמשים בכוח המשיכה שבו חנן הבורא את כל בני האדם – את מה שאתה רוצה חזק – אתה מושך אליך, ומרגע שאתה באמת רוצה שכך יהיה – ברוב המקרים כך נהיה.

אם תרצו את השמחה, היא תהיה המנוע של החיים שלכם!

וזה בדוק!