שמחה אמיתית

שמחה אמיתית, כמה מאיתנו מסוגלים
להגיע לזה באמת? רגע לפני שאתם
מתפרצים וזורקים תשובות, רבי נחמן אומר
לנו – 'כולכם מסוגלים!'. קצת עובדות
חשובות שלא ידענו על עצמנו.
 
 
אתם בטח מכירים את "הכלבים של פבלוב", נכון? איוואן פבלוב זכה בפרס נובל בתחום הפיזיולוגיה והרפואה, למרות שהוא בז לתחום הזה. ובאופן אירוני, הניסוי המפורסם שלו – ניסוי הכלבים, הכין את הקרקע והיסודות לענפים חדשים בתחום הפסיכולוגיה, כמו בִּיהֶבְיוֹרִיזְם – זרם בפסיכולוגיה המתמקד בהתנהגות חיצונית בלבד, ובעיקר – את תחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית. תחומים מוכרים ונפוצים מאוד בימינו.
 
אז מה היה בניסוי של פבלוב? ובכן, איוואן פבלוב גילה את תהליך ההתניה הקלאסית בניסויו המפורסם בכלבים, בעשור האחרון של המאה ה-19. ידוע כי כל כלב נוהג, כרפלקס, לרייר כאשר מוגש לו מזון. פבלוב גילה כי כלביו נהגו לרייר עוד כשהופיע בדלת החדר. הוא הסיק כי הם קישרו בין הופעתו לבין המזון שיקבלו, אף אם לא הגיש להם אותו. בעקבות עובדה זו ערך פבלוב ניסויים בכלביו בשלושה שלבים: בשלב הראשון – ניתן מזון לכלבים ונמדדה כמות הריר שהוציאו מפיהם. המזון הוא גירוי בלתי מותנה, והריור היא תגובה בלתי מותנית. בשלב השני – פבלוב השמיע צלצול פעמון ורק לאחר מכן הגיש לכלבים את מזונם. פבלוב חזר מספר פעמים על שלב זה. בשלב השלישי – השמיע את הפעמון לבדו, ולא הגיש מזון לאחר מכן. עצם השמעת הפעמון לבדו גרמה לכלבים לרייר מתוך ציפייה לקבלת מזון (ויקיפדיה).
 
כאנשים שומרי תורה ומצוות, איך אנו אמורים לראות את הניסוי של פבלוב על הכלבים, ובכלל, את תחום ההתנהגות הפסיכולוגית? ובכן, אנשים, ולא רק כלבים, לרוב, מונעים לעשות דברים כאשר יש שכר לצד המעשה. טוב, זה לא מפתיע. אנחנו עובדים כדי לקבל משכורת, מגדלים את הילדים כדי לרוות מהם נחת רוח, אנשים דתיים שומרים תורה ומצוות בגלל השכר הנצחי שמובטח להם בעולם הבא, וכן הלאה. אבל הבעיה עם "הכלבים של פבלוב" היא לא שאנחנו, בני האדם, לא מונעים בגלל שכר על מעשה מסוים. אנחנו כן. הבעיה עם הניסוי של פבלוב היא, שלא כמו הכלבים, אנו, בני האדם, מסוגלים להרבה יותר. למשל, אמא מסוגלת להעניק אהבה ורחמים לילדיה רק בגלל שזה עושה אותה שמחה. לא משום סיבה אחרת. אין לה שום מניע נסתר, היא פשוט נהנית ומתענגת מהזמן שהיא עם ילדיה, מהעובדה שהיא נותנת להם את מה שהם צריכים. "השכר" שלה הוא בהווה, לא בעתיד. שמחת ההווה, שהיא בעצם השכר, היא דרגה גבוהה מאוד.
 
כמה מאיתנו מסוגלים לזה? רבי נחמן מברסלב אומר לנו – כולכם מסוגלים! "וישראל עמך כולם צדיקים". בכל אחד מאיתנו יש היבט של צדיק, והוא יכול ללמוד להתנהג בצורה לא אנוכית כפי הדרגה שלו. זה, אומר רבי נחמן, יוביל לשמחה העצומה שאותה לא ניתן להשיג בגלל הפיתוי לשכר המונח לצד המעשה שאדם עושה. ועד כמה שידוע לי, תופעה זו מעולם לא נלמדה על ידי פסיכולוגים!…
 
בורא עולם משלם בצדק וביושר ואינו מקפח את שכרה של שום בריה, זה משהו שאנחנו מזכירים בכל פעם שאנו מברכים את החודש. מה זה אומר? ה"בני יששכר" נותן הסבר מדהים לזה. תארו לכם, כך הוא אומר, שאתם מתקשרים לאינסטלאטור כדי שיבוא ויתקן את הכיור. כאשר הוא מגיע הוא אומר: 'שלום, באתי לתקן את הכיור', אבל אתם יודעים שזו לא סיבת בואו באמת. לסיבה האמיתית אין שום קשר לכיור שלכם, הוא הגיע כדי לקבל את שכרו על העבודה. וההוכחה לכך שהוא רק רוצה את הכסף היא, שאם תאמרו לו ששיניתם את דעתכם בקשר לכיור ואתם מוכנים לתת לו את הסכום, הוא בהחלט ייקח וילך. נדיר מאוד למצוא את האדם שיאמר לך 'לא. אמרתי שבאתי לתקן לך את הכיור'. כאשר זה מגיע לבורא עולם, אומר ה"בני יששכר", אין שום מניע נסתר. אם השם אומר לנו שאנו יכולים לבטוח באהבה שלו אלינו, שהוא לא מנהל את העולם הזה באקראיות (כמו שרבים חושבים), שטובתנו תמיד לנגד עיניו, שהוא תמיד יגן וישמור עלינו וידאג לכל מה שאנו צריכים – האם אנו מעיזים לחשוב שהוא לא יעמוד במילה שלו?!
 
השם בנה את השמחה (שלו) בתוך כל הציוויים שציווה אותנו. כאשר אנו מקיימים את המצוות רק בגלל שאנו רוצים לחוות קרבה ושמחה מעצם קיום דבריו של הבורא, אנו זוכים למה שרבי נחמן מברסלב מתאר כשמחה האמיתית.
 
האם הפסיכולוגיה ההתנהגותית יכולה להסביר את ההתנהגות של אישה צעירה יהודייה שהמשיכה להוליד ילדים בזמן השואה? למעשה, אדם יכול לשאול את עצמו 'איך הם בכלל עוד חשבו להביא ילדים בזמן כזה, האם זה אחראי?' אבל התשובה היא שהיא קיימה בפשיטות את ציווי השם. אותן נשים לא היו נאיביות. לא. רבות מהן איבדו את ילדיהן ואת כל מה שהיה להן בחיים, אבל הן לא חשבו על שכר בדמות נכדים, הן היו יהודיות פשוטות שמילאו את מצוות פרו ורבו שניתנה להן. זה שכר מספיק לכשעצמו. מה שבורא עולם מחליט לעשות עם הילדים שלו – זה תלוי בו, לא בנו.
 
אחת הסיבות שאנחנו לא באמת שמחים, אומר רבי נחמן, היא בגלל שאנחנו לא מבינים את העוצמה והאצילות אליהן אנו מסוגלים להגיע, לכן מגדירים את עצמנו על פי ה"אמיתויות" המשוחדות והמאוד מוגבלות של המדע. התלמוד מלמד אותנו שכל אדם חייב להאמין ולומר ש"כל העולם לא נברא אלא בשבילי". ובשתי דרכים אפשר לחשוב על דברי התלמוד – כמו פבלוב, או כמו התורה. פבלוב יכול היה לומר: 'וואו! כל העולם כולו וכל מה שיש בו נמצאים כאן לתענוג והנוחות שלי – זה חלום של כל נרקסיסט. לכן אני רשאי לקחת כל מה שאני יכול מהעולם, כי הכל שייך לי". המדע, כידוע, התגרש (עוד הרבה לפני שהתחתן) מן המוסר, והוא לא רואה שום דבר פסול בחיים נהנתנים ובהעצמת האני והעצמי.
 
אבל רבי נחמן מברסלב נותן לנו סיבה שונה להסבר של התלמוד – "כל העולם לא נברא אלא בשבילי": כל אחד מאיתנו אחראי על תיקון העולם על ידי שמסתכל ורואה מה חסר בו, וכמובן, על ידי תפילה על העולם.
 
"רק רגע! אני עוד לא הספקתי לתקן את עצמי, אני בקושי זוכר שצריך לקחת את הבגדים מהמכבסה לפני שבת, אז איך בדיוק רבי נחמן מצפה ממני שאתקן את העולם?!"…
 
רבי נחמן רוצה שנדע שהסיבה שאנו לא מממשים 99% מהפוטנציאל שלנו לתיקון העולם, היא בגלל שהיצר הרע כבר הספיק לשכנע אותנו שאנחנו לא כאלה חשובים כאלה שיכולים להשפיע על העולם.
 
אה, אבל התורה אומרת שאנו בניו של המלך, והתלמוד אומר לנו שכל מחשבה ומעשה יש ביכולתם להכריע את העולם לשלמות. אז למה לא לסמוך על האמון שבורא עולם נותן לנו, על היכולת שלנו ללכת בדרכיו? למה לא למשוך שמחה עצומה רק מהידיעה שהשם, בכבודו ובעצמו, הוא זה שנתן לנו את האחריות הנפלאה להעניק לעולם בלי לדאוג מה נקבל? היש כבוד גדול יותר מזה? גם אנחנו יכולים להיות כמו בורא עולם, עובדים אמיתיים שעבודתם היא אמת. רק כך נוכל לקצור את השמחה האמיתית והגדולה בלי לחשוב לרגע על שכר. פשוט, לעשות טוב למען הטוב. זהו.

 * * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום במשך 32 שנים. ד"ר בלן הוא חסיד ברסלב שאת רוב שעות יומו מעביר בבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א.