שמחה של מצוה תלויה באמונה
שמחה היא המבחן האמיתי הטוב ביותר לאמונה. אם נבדוק את עצמנו בזמן עשיית מצוה, האם אנו באמת בשמחה, אזי נדע האם האמונה שלנו בשלמות או לא...
שמחה היא המבחן האמיתי הטוב
ביותר לאמונה. אם נבדוק את עצמנו
בזמן עשיית מצוה, האם אנו באמת
בשמחה, אזי נדע האם האמונה שלנו
בשלמות או לא.
ערב חנוכה (או כל ערב שבת או חג אחר): האם התמונה הבאה מוכרת לכם (ולו במקצת)?
הבעל שואג כמו ארי בג'ונגל: "מאוחר כבר!! תבואו לסלון מהר! אסור לאחר את ההדלקה! מה, אנחנו גוים?!?"
אשתו עונה, "שוב אתה מלחיץ אותי? אתה לא רואה שאני באמצע טיגון הלביבות? אתה רוצה לאכול לביבות שרופות?"
הבעל מגיב: "מה איכפת לי מהלביבות? עיקר המצוה היא ההדלקה! מיליון פעמים אני צריך לקרוא לך ולילדים? הם מזלזלים בדיוק כמו אמא שלהם!"
"מזלזלים!?!" האמא צורחת. "כביסות ובישולים וניקיונות ותשלום חשבונות וקניות והלוך ושוב אל שלושה גני ילדים זהו זלזול בעיניך? אם כבוד הרב הצדיק רוצה להדליק בזמן, אז אולי יואיל בטובו להחליף טיטול? לא, זה אינו מכבודו. אך אחרי ההדלקה, אם אין לביבות מוכנות ומטוגנות 'פּרפֶקט', אז כבוד הרב נוהם כמו חמור רעב…"
"חמור? חוצפנית שכמותך…"
קל להבין שחסל סדר חנוכה בבית הנ"ל לפני שהוא התחיל. מה קורה כאן? כיצד הכעס והעצבים מתערבבים לנו בשמחה של מצוה?
כותב רבי נתן זי"ע (ליקוטי הלכות, הלכות כלי יין, הלכה א): "כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּמַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי נִתּוֹסֵף לוֹ שִֹמְחָה גְּדוֹלָה עַל – יְדֵי הַיִּרְאָה, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁכַּוָּנַת ה' יִתְבָּרַךְ הִיא בְּוַדַּאי לְטוֹבָה". מכאן אנחנו לומדים שהשמחה היא פועל יוצא מן האמונה. ובנוסף, השמחה מעידה על יראת שמים אמיתית, מאחר שיודע ומאמין שהכל בא מאת השם יתברך והכל לטובה, האדם שמח, וגם מתיירא, משום שיודע שכל גורלו ביד השם יתברך, ואין זולתו שיוכל להועיל או להיפך.
לאור היסוד הנ"ל, שמחה היא המבחן האמיתי הטוב ביותר לאמונה. אם נבדוק את עצמנו בזמן עשיית מצוה, האם אנו באמת בשמחה, אזי נדע האם האמונה שלנו בשלמות או לא.
אין זה פשוט כלל וכלל. כידוע, הקדוש-ברוך-הוא מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה. לכן, הקב"ה רצה לבחון את משה ואהרן, ונתן להם את הניסיון הקשה של הוצאת המים מן הסלע על ידי דיבור דווקא. זו הייתה מצוות השם יתברך. אמנם, ברגע שמתגנב כעס אל תוך המצוה, כל העניין הופך להיות עבירה.
כותב המהר"ל מפרג (גור אריה, במדבר כ, יב):
"דע, כי החטא של משה ואהרן כדכתיב בקרא יען אשר לא האמנתם בי להקדישני וגו', ודבר זה מה שהכו פעמיים אל הסלע כאשר נעשה להם נס, כי זהו יציאה מן האמונה, כי עשו מעשה זה דרך כעס, ומי שעושה מצוות השם דרך כעס, בפרט כאשר נעשה להם נס כזה, כמו שעשו הם, שאמרו שמעו נא המורים, וכן שהכו אל הסלע, אין זה אמונה. כי האמונה הוא מי שבוטח בו יתברך, אין לו בו רק שמחה, שזה עניין אמונה, שמאמין בו ובוטח בו, ועם הביטחון השמחה. אבל עם הכעס אין כאן אמונה. ומה שהכו פעמיים יורה זה על מיעוט האמונה ובטחון בו, ולכך הוא כועס. ודבר זה ידוע, כי מי שאינו מאמין ובוטח בו יתברך בביטחון גמור, הוא בכעס ובמכאובות. וכאשר אמר השם יתברך אל משה להוציא מים מן הצור, היה להם לעשות באמונה בו יתברך, שהרי השם יתברך עושה נס כזה לישראל להוציא מים מן הסלע, ואז היו רואים הביטחון בו יתברך מה שהוא עושה עם הנבראים. והיה למשה ולאהרן להתחדש באמונה ובטחון יתירה, ואז היו עושים בשמחה (והם) עם הנס הגדול שעשה השם, שהיה ראוי לחדש להם אמונה ובטחון בו יתברך, והיה ראוי להם להוסיף אמונה ובטחון, והיה ראוי להם השמחה. ואל תאמר, הרי לא היה הכעס רק על ישראל, הנה אין זה קשיא, כי עם האמונה נתחדש שמחה, לא כעס, ולפיכך לא היה כאן אמונה. וזה שאמר יען אשר לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, כי אם עשו את הדבר באמונה, והיה להם שמחה במצוה זאת, שעם כל אמונה שמחה, לפי שהוא בטחון בטובו יתברך, היה זה קדושה לעיני ישראל שיש להאמין ולהיות בוטח בו כאשר היה עושה נס. והנה שני הדברים, האחד מה שאמר "שמעו נא המורים", ומה שהכו בצור פעמיים, הכל היפך האמונה. ולכך תמצא פעמים אומרים רז"ל שהחטא מה שהכה צור פעמיים, ופעמים אומרים שהחטא מה שאמר "שמעו נא המורים", והכל עניין אחד, שבשעה שעשה השם יתברך נס להם, היה להם להוסיף אמונה ובטחון, ועם האמונה ובטחון אין כאן כעס".
המהר"ל מפרג זצ"ל מלמד שמי שעושה מצוות השם דרך כעס, בפרט כאשר נעשה לו נס, אין זו אמונה! הייתכן שנוכל לגשת להדלקת נר חנוכה, שכל מהות החג ומצוות ההדלקה היא כולה פירסומא דניסא, מתוך כעס ועצבים? הקב"ה לא צריך מצוות כאלה. הידור מצוה במחיר כעס ואובדן שלום בית אינו אלא עבירה.
נמצא – במיוחד לפי יסודו של רבי נתן המובא לעיל – שההכנה הטובה למצוה היא חיזוק האמונה, משום שהאמונה תביא אותנו לשמחה, והשמחה תביא ליראת שמים אמיתית, ויראה כזאת היא יקרה מאוד לשם יתברך.
חנוכה שמח!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור